יעקב תיקן תפילת ערבית
הגמרא בברכות אומרת שתפילות כנגד אבות תקנום: "תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפילה… יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ואין שיחה אלא תפילה… יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם", ואין פגיעה אלא תפילה. (ברכות כו:)
נעמוד על התפילות הללו של האבות ועל המשמעות שלהן.
תפילת אברהם
אברהם אבינו מתפלל לה' שלא יפגע באנשי סדום. תפילתו של אברהם לא נענתה, וסדום הושמדה. אמנם לא עלה בידו של אברהם להציל את סדום, אך בכל זאת תפילתו נענתה ובזכותו ניצל לוט.
וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ–לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. (בראשית י"א, כח)
תפילת יצחק
יצחק יוצא לשוח בשדה.
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. (בראשית כ"ד, סג-סד)
ליצחק היה אסור לצאת מהארץ, ולכן לא יכול למצוא את אשתו בעצמו. לכן כל שנותר בידו לעשות הוא להתפלל לה' שיצליח את דרכו של אליעזר, שימצא לו אישה. תפילת יצחק נענית סמוך לבקשתה, בבחינת: "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע." (ישעיהו ס"ה, כד).
תפילת יעקב
המקור של הגמרא לכך שיעקב אבינו התפלל הוא תחילת פרשת השבוע: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא." (בראשית כ"ח, יא)
יעקב מתפלל ומייד הולך לישון, ולכן מן הסתם התפילה שהוא תיקן היא ערבית. אולם, לכאורה היה יותר מתאים לבחור תפילה אחרת שיעקב מתפלל כמייצגת את תפילת ערבית – התפילה המופיעה בפסוקים הפותחים את פרשת וישלח: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱ-לֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵא-לֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (בראשית ל"ב, י-יג)
בתפילה הזו של יעקב ניתן לראות הרבה יותר היבטים שקשורים לתפילה שלנו: הזכרת האבות, תחינה והודאה. כמו כן, ברור שהיא נעשית בלילה מכיוון שמייד אחריה נאמר "וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא". אם כן, מדוע החליטו חז"ל להשתמש דווקא בפסוקים שבתחילת ויצא כמקור של תפילת ערבית?
ויותר יעקב לבדו
אפשר שהתשובה טמונה בסיפור שמופיע בסמיכות לתפילה. לאחר ששולח את המתנות לעשו, מגיע סיפור המאבק עם המלאך: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". עולה מכאן מסר קשה: מייד אחרי שיעקב מתפלל לה' הוא נשאר בודד, ונאלץ להתמודד עם הקושי שלו לבדו. מעין מה שאמר ה' למשה "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות י"ד, טו)
אולי זו הסיבה שחז"ל העדיפו לבחור את המקור לתפילת ערבית דווקא בתפילות של פרשת ויצא – כי יעקב מרגיש לבדו. לפעמים זה נראה שה' משאיר את האדם לפעול לבד, אך עלינו לזכור שזה לא כך באמת. המסר הזה עולה גם מסיפור הבריחה של לבן מיעקב. על פניו לבן רודף אחריו, כאשר הם נפגשים הם "עושים סולחה" יפה ומשלימים. אולם, בתיאור זה של הסיפור השמטנו פרט אחד משמעותי: לבן מגיע במטרה לפגוע ביעקב – כך הוא אומר במפורש – אלא שה' התגלה אליו ומנע ממנו לעשות כן: יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵא-לֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. (בראשית ל"א, כט)
דברים דומים קורים במפגש עם עשו. על פי הפשט הם מתפייסים אחד עם השני בצורה יפה ומרגשת – אך ניתן גם לומר שה' לעשו דרך המלאכים ומזהיר אותו שלא לפגוע ביעקב. ה' מסובב את המציאות בדרכים נסתרות, ומשגיח על האדם גם בלא ידיעתו.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, השגחה זו מזכירה לי את את הסיפור שבו ד"ר ווטסון מטפל באיזו חקירה מסובכת, ותוך כדי החיפושים אחר הפושע הוא רואה דמות בגבעה – שמייד נעלמת. הוא מתחיל לרדוף אחריה, ומסתבר שמי שהיה בגבעה הוא שרלוק הולמס שמשגיח שאף אחד לא יפגע בו, והוא נגלה בטעות מאור הירח. הקב"ה פועל במציאות, אך מנסה להסתתר ולא לפעול באופן גלוי.
זו הסיבה שחז"ל בחרו את הפסוקים בפרשת ויצא, ולא בפרש וישלח: שנזכור שלמרות שזה נראה שיעקב נלחם לבדו, הוא אף פעם לא לבד; ה' תמיד נמצא ומשגיח.
(הרב יעקב מדן. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. לע"נ פנינה בת ר' אהרן (למשפחת פריירייך) ע"ה. השיחה הועברה בסעודה שלישית פרשת ויצא תשפ"ד, סוכמה ע"י אבישי מושייב ונערכה ע"י יואב שטרן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).