י-הוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר
"י-הוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר." לדעת רבים מהמפרשים המלה "בדד" מתייחסת לקודמתה "ה'" ומשמעות הפסוק היא: ה' לבדו מנחה את ישראל ואין שום אל אחר עמו בהנהגת ישראל.
אך הנצי"ב בפירושו לתורה העמק דבר, מייחס את המילה "בדד" למילה "ינחנו". (ראה אפשרות כזו גם בדברי האבן עזרא, וכמו כן ראוי לציין שפירוש זה תואם את פיסוק טעמי המקרא.) לפי הבנתו הפסוק קובע שה' מנחה את ישראל להיות "בדד", נפרדים מן העמים, לא ללכת לפי ערכיהם "ואין עמו אל נכר", שלא יהיה שום כוח אחר אליו הם ישתעבדו.
שני הפירושים הללו שונים מאד בפיסוק הפסוק ובפירוש המסר הנשמע ממנו. ועם זאת יתכן שהתורה מסרה פסוק זה באופן כזה שיתפרש לשני הפנים. ה' הוא בדד בהנהגת ישראל והעולם כולו. כך גם עמו, המצווה "והלכת בדרכיו" נקרא להיות בדד ולא מושפע מדרכי אחרים ומערכיהם אלא להתמסר לערכי התורה בלבד.
ההנהגה העצמאית של הקב"ה במדבר היא היסוד לקריאה להתמסרות הבלעדית לקב"ה.
חשוב לציין שאין כוונת התורה שלא ניתן למצוא וללמוד ערכים ונוהגים טובים באומות העולם. כוונת הדברים היא שיש לבחון תמיד את ערכם של הדברים לפי ערכי תורה. ערך טוב המשתלב עם ערכי תורה ראוי וטוב לשלבו במערכת הערכים של ישראל. אך ערך הנוגד את ערכי התורה אין לו קיום בעם ישראל.
(הרב משה אברמן. לעילוי נשמת אמו מורתו חיה לאה בת מנחם מנדל ורחל, שהלכה לעולמה ב-יט' בתשרי תשפ"ב. נשלח במסגרת "יום יום" של ישיבת הר עציון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)