אין ישראל נגאלין אלא בתשובה
הפרשה פותחת בתיאור המשתתפים במעמד הברית:אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱ–לֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱ–לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: (דברים כ"ט, ט–יא)
רש"י על אתר מבאר את ההקשר הרחב של הפרשיה: ומדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום. (רש"י שם)
אם כן, לאחר שבני ישראל שמעו את כל נאום המצוות הגדול של משה, וכן את הקללות שיוטלו על מי שלא עתיד לעמוד בציוויים הללו, הם חשו מודאגים. תפקידו של משה במעמד הברית אמור לכאורה להיות פיוסם. אולם, כשממשיכים בפסוקים, נגלית לנו תמונה שונה: גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה (וצביים) וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ: וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה: (דברים פרק כ"ט, כב–כג)
וכי כך מפייסים?
הפתרון טמון בהמשך דברי רש"י שם: הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו: (רש"י שם)
הפיוס שבמעמד הברית הוא הבטחון בכך שהברית ממשיכה להתקיים גם כשעם ישראל חוטא. הפיוס הוא בכך שגם בצר לנו, כשתמצאנה אותנו הקללות חלילה, יש תיקון. ישנה הבטחה שבסוף יהיה תהליך של תשובה וגאולה. כך מנסח זאת הרמב"ם:
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' א–להיך ושב ה' א–להיך וגו'. (רמב"ם הלכות תשובה פרק ז)
נמחיש זאת: ראשית, ברכת הטוב והמטיב, שנתקנה עקב כך שהרוגי ביתר ניתנו לקבורה, סובבת סביב המילים: "הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו" – לא בכך שתמיד יהיה טוב, אלא בכך שתמיד יהיו תיקון והמשכיות. כך גם מרדכי, בשעה שהוא שולח לאסתר: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", נסמך על כך שמובטחנו שהעולם צועד לקראת מטרתו, ובסוף הדרך המפותלת נגיע ליעד.
תובנה זו עלולה לגרום לנו לטעות ולחשוב שההבטחה על הברית מאפשרת לנו לחיות ב'נירוונה', ללא דאגות וחששות, מכיוון שבבעלותנו רשת ביטחון המגנה עלינו לטווח הרחוק. אולם, ההבטחה אמורה לעורר בנו תחושה הפוכה: תחושה שאנו רוצים להיות אלו שיקדמו את העולם לקראת תיקונו, אלו שיפעלו ויקרבו את המציאות למטרה הא-להית. בצורה כזו, עם ההבנה שהברית בינינו לבין הקב"ה מושתתת על הדדיות, על ההבטחה מצידו והמאמץ מצידנו, בהיותנו מובטחים שמאמצינו ישאו פרי בסופו של דבר, אנו זוכים לביטחון ולחדוות עשייה.
משמעות ההבטחה מצד הקב"ה על התיקון שיתרחש בסופו של דבר, והתביעה לפעולה מצדנו כדי להתקרב אליו, מומחשת גם היא בפרשית התשובה: וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ … וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ–לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱ–לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ–לֹהֶיךָ שָׁמָּה … וּמָל ה' אֱ–לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ–לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: (דברים ל', א–ו)
כשאדם קורא לקב"ה בכל לב ובכל נפש, הקב"ה נעתר ומל את לבב האדם: "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת".
נעיר כי ההרגשה והרצון הפנימי לפעול לתיקון הם חשובים, אך אינם מספיקים. בתיאורו של המשך תהליך התשובה, נאמר שמוכרח להיות גם יישום מעשי – קיום של כל המצוות – כתוצאה מן ההתקרבות: וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. (שם ל', ח)
הימים הנוראים שאנו עומדים בפתחם, הם ההזדמנות לעמוד ולהצהיר שאנו מעוניינים להיות עבדי ה', להמליך אותו ולפעול למען תיקון עולמו. אלו הם ימים שבהם ההבטחה אמורה לדרבן אותנו לרצות לעבוד את ה' בכל לב ובכל נפש, במחשבותינו ובמעשינו; וממילא, כך נזכה להתגשמותה של הנבואה שבהפטרת השבת:
שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּא–לֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ: (ישעיהו ס"א י)
(הרב ברוך גיגי שליט"א. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה נמסרה בליל שבת נצבים תשע"ז, סוכמה על ידי תלמיד, ונערכה על ידי יואב שטרן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. לע"נ פנינה בת ר' אהרן (למשפחת פריירייך) ע"ה. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).