על ברכת הטוב והמיטיב בברכת המזון
מדוע הוסיפו חכמים את ברכת "הטוב והמיטיב" לברכת המזון?
המקור מהתורה לברך את ברכת המזון לאחר האכילה והשביעה, הוא מהפסוק בפרשת עקב{דברים ח – י} "וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ ". החיוב מהתורה מצריך את המברך לומר שלוש ברכות ואלו הן-{הזן, על הארץ, ובונה ירושלים} וכך מספרת לנו הגמרא במסכת ברכות דף מח כך: אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש.
בהתבוננות היסטורית אז ניתן לומר כעת כי הן דהיינו הברכות הללו השלושה, מלוות אותנו בזיקה ייחודית מדוייקת ובהתקדמות אמיצה מעת יציאתנו ממצרים עד עומדנו במקדש בירושלים בשיא תפארתו, בימי דוד ושלמה, ומסתיים העניין החשוב הזה במילה 'אמן', כעת לאחר החורבן הנורא של הבית השני והריגת כל יהודי ביתר, חל מפנה דרמטי, יציאתנו לגלות, וממשיכה הגמרא ואומרת כי את ברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. {וכאן הוסיפו חכמים שבאותו הדור בגלל המפנה הדרמטי והחשוב הזה, בהמשך לשלוש הברכות שמקורן הוא מן התורה, את ברכת הטוב והמיטיב} וכך מסכמת הגמרא את העניין- תנו רבנן סדר ברכת המזון כך היא ברכה ראשונה ברכת הזן שניה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב.
ומכיוון שברכת המזון היא חובה תמידית שתלווה את ישראל לכל הדורות יש לציין בה גם את נקודת השפל הגדולה שהיתה כאן לאחר החורבן, והוא אף הוזכר במשנה בשלהי מסכת תענית ברשימת החמישה דברים שאירעו את אבותינו בתשעה באב ואחד מהם הוא העניין של חרישת ביתר, וכך רשום בגמרא- (ברכות מח, ב): “אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה את ברכת ‘הטוב והמטיב’. ‘הטוב’ – שלא הסריחו, ו’המטיב’ – שניתנו לקבורה”. מבאר מרן הרב קוק זצ"ל בספרו (עין איה שם), כי מזה שלא הסריחו למדנו שהחורבן והגלות לא ביטלו את העצמיות הישראלית. ומזה שניתנו לקבורה יש כאן התכנות ברורה להתממשות ההבטחה כי עוד יקומו ישראל לגורלם בקץ הימים, וזה סימן לקיום כל הבטחות הנביאים בנושא, שלאחר תקופת הגלות, תהיה לעם ישראל ישועה תחייה וגאולה.
ניתן לומר אם כן כי ידם של חכמים זיהתה את הרעיון האלוקי בהנהגתו את עמו, בעובדה המופלאה כי הגופות שם בביתר שלא נקברו מחמת המלחמה, לא הסריחו, שזה מעבר לכל תופעה כזו בטבע עולם החי, כי דרכם הטבעית של הרקמות של כל בעל חיים, שסיים את חיי חיותו וכמובן אדם מת, הן מתחילות להסריח אם הם כדומן על פני האדמה אלא אם כן נמצאים הם במצב קפוא. הנס הגדול היה כי הקב"ה הנהיג בנס את המציאות שם ואת זה זיהו חכמים והטביעו לנצח נס זה, בהוספת ברכה. היא ברכת 'הטוב והמיטיב', ועוד שהוסיפו בזה אור ותקווה לישראל היוצאים לגלות הארוכה. ונשארת לנצח העצמיות הישראלית כדברי הרב קוק.
נמצא כי יהודי הסועד פת ושובע ממנה, הוא מתחייב בברכה זו שיש בה ארבע ברכות. ובברכתו זו הוא יוצא למסע מרתק במחשבתו ובמוצא פיו, שזה מתרחש בממוצע זמן של כחמש דקות, ובמסע זה נקודת המוצא תהיה ביציאת מצרים לפני אלפי שנים, שם משה מתקין להם את ברכת הזן, אחריה את ברכת הארץ אותה מתקין להם יהושע בין נון, ואת ברכת בונה ירושלים אותה מתקין להן דוד ובנו שלמה המלך, ועובר משם את המשברים הדרמטיים שבדרך, שהתרחשה בחורבן ביתר. ובסופה של הברכה יש תוספות ובקשות לגאולה דהיינו ביאתו של אליהו הנביא זכור לטוב, וביסוד מלכות בית דוד שתתגלה במהרה, כל זה הוא כדי ליתן ליהודי חוסן ותקוה שעוד נחזור לתקופת הפאר הישראלית בירושלים שם המקדש עומד על תילו בשיא תפארתו, ומלכות בית דוד על מתכונתו. עד כאן!
(השולח- זרחיה ליאור בית אל)