בלעם – מרדף אחרי כבוד וכוח
בשיחה היום נדבר על בלעם. האינטרסים של בלק להתעסק עם ישראל ברורים, הוא ראה את גורלם של סיחון ועוג ועל כן מפחד מעם ישראל ומנסה להילחם בהם. פחד זה מוזכר עוד בשירת הים: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן: (שמות טו, טו)
לעומת, זאת האינטרס של בלעם להיעתר לבקשת בלק ולקלל את ישראל איננו ברור.
אפשר לתת שיחה על כך שבלעם הוא אנטישם טהור, שמונע משנאה טהורה לעם ישראל; אך ננסה להסביר את המוטיבציה שלו בדרך אחרת.
הפרשה שלנו מבליטה את ההבדל בין הקוסמות של בלעם לבין הנבואה: כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל: (במדבר כג, כג)
הנחש הינו האמונה שישנם כוחות שמימיים, מנותקים לגמרי מהעולם הגשמי, שאפשר לנצל אותן לשימוש אנושי על ידי עשיית מניפולציות שונות. הדבר דומה לפתיחת מטרייה בעת שיורד גשם או למריחת קרם שיזוף בשביל לא להישרף בשמש – פעולות אנושיות שונות יכולות לבטל או לחזק את השפעתם של כוחות גדולים מהם. בלק מנסה בעזרת בלעם להפעיל מניפולציה על האל, הוא מבין שהחרב לא תעבוד כאן ולכן פונה לדרך הזאת. בעזרת בלעם הוא מנסה לחפש (כדברי הגמרא בברכות ז.) את ה"רגע" שהקב"ה זועם בו, כדי להפעיל עליו מניפולציה ולקלל את ישראל.
לעומת בלק, בלעם מחפש כוח ושליטה. כבר חז"ל עמדו על כך שבלעם מחפש כבוד, היתה לו 'רוח גבוהה' כדברי המשנה באבות (ה, יט). יש לגישה זו תימוכין בפסוקים: בלעם מציע לבלק הרבה מאוד כבוד ובלעם עונה שבעד כל ההון שבעולם הוא לא יוכל לעבור את פיו של ה'; ונאמר זאת כך, אדם שבאמת לא מחפש כבוד לא צריך להדגיש שהוא לא מחפש אותו. אך נדמה שמלבד חיפוש הכבוד יש כאן רובד עמוק יותר, והוא חיפוש הכוח והשליטה.
בעת ששליחי בלק מגיעים אליו בלעם אומר להם: לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי. (במדבר כב, ח)
בלעם מדגיש כאן בפני שליחי בלק שהוא ב'ליגה אחרת', הקב"ה בעצמו ידבר איתו בלילה. דבר זה מתחבר לוורט ששמעתי בשם הרב עמיטל מהרב מיכאל אדרעי. לבן אומר ליעקב: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵא-לֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:" (בראשית לא, כט). לכאורה, יש סתירה בין שני חלקי הפסוק: לבן בהתחלה אומר שהוא יכול לעולל ליעקב רעה, אך לאחר מכן הוא עושה פרסה וטוען שהוא לא יכול לעולל ליעקב רעה כי הקב"ה מונע ממנו. הרב עמיטל הסביר שלבן מוכן להודות שהוא בעצם לא מסוגל לעולל ליעקב רעה, רק בשביל לנופף בעובדה שהוא דיבר עם האל.
מעניין גם לשים לב למשחק בין שם הוי"ה לשם א–להים בפרשה. בלעם אומר לשרי מואב: "לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי" ומשתמש בשם הוי"ה, שם ששייך יותר לעולם של קרבה ומערכת יחסים. בלעם מתרברב שהוא והקב"ה קרובים, הוא בליגה אחרת. אך התורה עצמה מתארת: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ" (במדבר כב, ט) – שם א-להים מושך יותר לכיוון של ציווי טכני: הקב"ה בסה"כ מצווה על בלעם מה לעשות. וכן בהמשך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (שם יב). בלעם לעומת זאת ממשיך לדבוק בשם הוי"ה: וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה: וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי: (שם יח-יט)
אך התורה ממשיכה עם שם א–להים: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה: … וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא. (פסוק כ, כב)
בלעם מחפש לכבוש את העולם. לאחר שפעל בעיקר עם מואב ומדין, בלעם יוצא למאבק אל מול הקב"ה במטרה להיות השולט. חשוב להדגיש, הרצון לשלוט טבוע בכל אדם; הרצון הזה היווה למשל את הבסיס למהפכה התעשייתית וקידם את העולם בצורה משמעותית. השאלה היא האם לוקחים את הרצון הזה לשותפות עם הקב"ה במעשה בראשית, 'לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ' (בראשית ב, טו), או שמא לוקחים אותו למקום של מאבק על שליטה. בלעם בוחר לקחת את זה למאבק של שליטה.
נעבור כעת לרגע הפגישה של בלק ובלעם.
וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת: וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם: (במדבר כב, לט-מא)
בלק מחפש לעשות את הקסם, המניפולציה שתעזור לו לקלל את ישראל. לעומת זאת את בלעם זה ממש לא מעניין, מבחינתו גם שישראל יבורכו בסופו של דבר – מה שחשוב לבלעם הוא להוכיח שהוא השולט, שרצונו יגבר על רצון הקב"ה.
כאן חשוב לשים לב לנקודה מעניינת. בלעם אומר לבלק: "הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר" (שם לח). בלעם מודה כאן שהמילים שתצאנה מהפה שלו תלויות ברצון הקב"ה. אם קודם בלעם רק אמר שהקב"ה עלול למנוע ממנו ללכת אך הוא יוכל להוציא מפיו מה שהוא רוצה, כעת בלעם מודה שהוא חסר שליטה במילותיו.
לאחר המבט על העם, בלעם ובלק עורכים טקס: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים: וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ: … וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ: (שם כג, א-ד)
היה כוח מסוים לקרבן הזה, כפי שמעיר האבן עזרא על אתר: שבעה מזבחות – יש סודות עמוקים לא יבינום כי אם מתי מספר, ושביעי בימים, ובחדשים, ובשנים, ושבעה כבשי העולה, ושבע הזאות, גם אמר השם לאיוב קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים (איוב מב). ובתת שלם לשלם אז תתחדש רוח בינה, והמשכיל יבין.
אמנם, בלעם ובלק לא מקריבים את הקורבנות הללו מתוך ניסיון להתקרב לקב"ה (זוהי מטרת הקרבן האמיתית, קרבן מלשון קרבה) אלא מתוך ניסיון לייצר קסם – מניפולציה על הכוח השמיימי.
התפנית מתרחשת בניסיון השלישי לקלל: וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם: (שם כז)
בלק ממשיך בניסיונתיו לייצר קסם רגעי שיוביל לתוצאה הרצויה, אך לבלעם פתאום קורה משהו: וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו: (פרק כד, א)
בלעם מחליף כאן את הקסם בנבואה. הוא זוכה למפגש אינטימי עם הקב"ה, מפגש שמאפיין קשר בין נביא לקב"ה. הרמב"ן על אתר תיאר זאת בהרחבה:
כי בפעמים הראשונים היה מנחש ורוצה לקלל אותם בנחש, והיה השם בא אליו בדרך מקרה, לא בכונתו לנבואה ולא ממעלתו שהגיע אליה. ועתה כאשר נאמר לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל להרע או להטיב להם, הניח הנחשים ולא הלך כפעם בפעם לקראתם, אבל שם אל המדבר פניו אשר ישראל שם, שיראה אותם ויכין להם נפשו שיחול עליו הדבור מאת השם כאשר עשה עמו פעמים, וכן היה לו. לא סתם חז"ל (ספרי דברים, שנז) דורשים: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם". כשבלעם מפסיק לנסות להתנגח עם הקב"ה אלא פונה לשמוע את קול ה', הוא מגיע למדרגת נבואה גבוהה מאוד.
(הרב משה ליכטנשטיין שליט"א. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בסעודה שלישית פרשת בלק ה'תשפ"ד, סוכמה על ידי הלל כהן ונערכה על ידי שמואל ארגמן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. לע"נ פנינה בת ר' אהרן (למשפחת פריירייך) ע"ה. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).