"ואהבת לרעך כמוך"
רבי עקיבא היה אומר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.
בימים שבהם אנו סופרים את העומר ויוצאים מחודש ניסן לחודש אייר, אנו גם מתחברים בנפש שלנו, אל אותם רבבות תלמידי רבי עקיבא שהלכו לעולמם בתקופה הזו של השנה, במגיפה הקשה כמובא בתלמוד- וכן אל ששת מיליוני קורבנות עמינו שנספו בימי השואה הנוראה בימי מלחמת העולם השנייה, בכל ארבעת אופני מיתות בית דין, {סקילה שריפה הרג וחנק} והתייסד במדינת ישראל בלוח השנה לציין זאת את יום "השואה והגבורה" בכ"ז בניסן בכל שנה.
הפסוק מהפרשה המתחבר לדברים הוא- {ויקרא יט-יז } וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֹֽה.
אך ממשיכים אנו להאמין שהקב"ה מתעסק גם כעת בתחיית המתים.
שלושה סוגים של מתים יש בעולמינו למרות שהם עדיין נושמים ובחיי חיותם הם חיים, אך ע"פ חז"ל הם נחשבים למתים. ואותם הקב"ה יכול ברצותו כמובן להפוך את מצבם העכשווי במאה ושמונים מעלות דהיינו ממוות, לחיים.
שלושה אלה הינם רמוזים בתפילת שמונה עשרה בברכת גבורות החותמת במילים, "מחיה המתים".
נעיין בה ונפיק מזה לקח כי אם ה' מחיה אותם מימלא יחייה את המתים שנטמנו באדמה. על פי חז"ל, אדם ללא ממון בסיסי הוא עני, ונחשב כמת, וכן אדם החולה במחלה חשוכת מרפא נחשב כמת. וכן אדם שאין משלו, פרי בטן דהיינו שאין לו ילדים, נחשב למת, ומה הם המילים המאששים את הערכתינו זאת? הנה בברכת גבורות שהיא הברכה השנייה בתפילת שמונה עשרה רשום כך: "מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים ,'סומך נופלים' ו'רופא חולים' ו'מתיר אסורים' ומקיים אמונתו לישני עפר."
סומך נופלים- יש מושג של אדם שירד מנכסיו- אדם עני נחשב למת- לכן אדם שמעותיו יתדלדלו וכיסו יתרוקן עד כדי כך שאין לו פרוטה לפורטה, נחשב לעני בעיני החברה. וכאשר הקב"ה נותן לו אפשרות של קבלת פרס בפייס או שקיבל במפתיע ירושה מאיזה גורם מעבר לים, או מציאת אוצר השווה הון עתק ואין לו דורשים, או לחילופין ממונה הוא בפתאומיות למשרה מכובדת שמוצעת לו מחברה עסקים גדולה, או מפעל שמפעילו נכנס לנבצרות . וזאת כי יודע מאן דהו יודע את יכולותיו ומאמין שיצליח להניע נכון את המפעל. אכן בזה הרגע הינו נמצא במצב של יכולות לצאת מן העוני וכבר מצבו מקבל תפנית חדה שזה נקרא ממוות לחיים ומעתה לא עוד ייחשב לעני. וכאשר מביטים בו ובכסף שיתחיל לזרום לכיוונו ולמעשה יחזור לכיסו ולחשבון הבנק יש כאן למעשה, תחיית המתים.
רופא חולים- יש חולים סופניים שאין לרופאים הרגילים מה עוד לתת להם מזור ותרופה, אלא רק לשמר את מצבם הקיים שלא יתדרדר, והנה באורח פלא הקב"ה מביא חכמה לרוקחים ולרופאים שמוצאים דרך להשיב לחולה את נשימתו ומזור לתחלואיו ומעת שייקח החולה הסופני את התרופה או את החמצן במידה הראויה יוכל לעמוד על הרגלים ויחזור להלך ולחיות ככל האדם, אכן מעשה כזה הנעשה לנגד עיינינו הוא למעשה, תחיית המתים.
מתיר אסורים- אדם מישראל מגודל תפקידו ובהיותו חוליה משמעותית בשרשרת הדורות משתוקק הוא ללדת ילדים ובשל כך שכשהמציאות משתבשת לו וכן לה, ובהיותם זוג הורים שפרי הבטן אליו משתוקקים, בושש מלבוא, וילדים ע"פ דעת הרופאים לא יהיו להם, הם נמצאים במצב של סגירות ונחשבים למתים.
אך למעלה מן הרופאים יש את הרופא כל בשר הקדוש ברוך הוא, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, והוא אשר יהיה המחליט הבלעדי בנושא הרגיש הזה, ואם אחרי תפילות רצונו לתת להם הריון הלוא הוא שמפתח הלידה בידיו. ויתן להם פרי בטן בריא וטוב.
ומדוע? כי האישה משולה במצבים מסוימים לסגורה והנה הציטוט משיר השירים "גן נעול אחותי כלה ". ונעול זה סגור ועוד שהקב"ה מחזיק בידו את מפתחות הלידה כנודע, כמו שנאמר: אצל רחל אימנו {בראשית פרק ל' ספוק כב'}" וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת-רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֨יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-רַחְמָֽהּ", וכל עוד זה לא מתחיל ואין הריון אזי יש כאן סגירות ומעין מוות, וכך טוענת בזעף רחל ליעקב בעלה-לאחר שאחותה כבר מסובבת בבנים רבים {בראשית פרק ל' פסוק א'}" וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּֽאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶל-יַֽעֲקֹב֙ הָֽבָה-לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם-אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי".
מצב נוסף יכול להיות באימוץ ילדים של אחרים, או אדם רווק שמתחתן עם אלמנה שיש לה כבר ילדים , או אשה רווקה שמתחתנת עם אלמן שיש לו ילדים אזי לגביהם יתכן ויש כאן ממש בפועל תחיית המתים. וכאשר ה' מפעיל את מידת הרחמים על הזוג הזה ונותן להם הריון שבעוד תשעה חודשים יישאו בכפותיהם יילוד רך בריא וטוב יש כאן מעין תחיית המתים. וכן היושב בבית האסורים ביציאתו הוא חש חי כמו אדם העובר ממוות לחיים כמו יוסף שיצא ממאסרו להיות מושל מצרים כמסופר באריכות בסוף ספר בראשית.
ואם את שלוש אלה הקב"ה עושה כל הזמן , כל ימי עולם ללא הפסקה כמובן למי שרצונו שכך יעשה לו, אזי נאמין שבוא יבוא יום ותהיה גם תחיית המתים ממש, לאלה הטמונים ברגבי אדמה. וגם לאלה שלא נשאר מגופם הקדוש אפילו גרגיר של אפר, ככולם יקומו לתחייה כי הם שם במצב הנוכחי הפיזי רק לזמן קצוב ולא לנצח. ונשמתם כנודע צרורה בצרור החיים.
אך בכל אופן כדאי לדעת אצל בני עדות המזרח קוראים לנכד או נכדה שנולד/ת בשם של סבא או סבתא שעדיין בחיים חיותם, ואצל בני אשכנז יקראו שם רק לאחר פטירתם של אלה בפועל, ואפילו שמענו על מקרה שהנפטר היה עדיין בחדר הפנימי ובסלון קיימו ברית לנכד וברור שנקרא על שמו אין דבר מרגש מזה.
אנו רואים בזה מעין תחיית המתים יש המשכיות וגם אם הגוף המת נטמן ברגבי אדמה בגזירת הבורא על כל הנבראים, אזי נשמה חדשה נקלטת מיד בגוף חדש רך ומתוק מהווה המשך ישיר לגוף הנפטר של הזקן או הזקנה שנטמן לא מזמן זה מנחם לדעתי יותר מכל. ויש אימרה שעוברת מדוד לדור שאם יש אסון גדול כגון פטירה פתאומית ולא צפויה במשפחה ותוך זמן קצר אחת מבנות המשפחה הזו יולדת יילוד בריא וטוב אזי יש בזה רפואה לכל המשפחה.
וכן אם מיישמים צאצאיו מכריו חבריו וידידיו את הליכותיו בקודש את היגדיו אמריו או רעיונותיו. או מקימים מקום לעשייה על שמו ומתמידים בזה, אזי זה ממשיך את חיי הנשמה שלו ומחייה אותה בתחיית המתים מתמשכת ואין דבר יותר משמח מזה.
הכותב והשולח – ליאור זרחיה בית אל.