מהשופר הכפוף ללולב הישר
בפרשת המועדות שבספר ויקרא בתוככי פרשת אמור, בפרק כ"ג, אנו מתוודעים למצוות זיכרון תרועה באחד לחודש השביעי בפסוק כד, ולמצוות הלולב בחמישה עשר בו בפסוק מ'.
יום האחד לחודש השביעי הוא יום הדין לכל באי עולם. מדוע מתאים ביותר להיותו יום הדין?
נראה לומר שהתשובה לכך היא מכיוון שיש בו איזון, שהרי לפי התורה ספירת החודשים מתחילה בניסן, ובשנה יש שנים עשר חודשים כידוע, כך שתשרי הוא החודש השביעי, ומשמעות הדברים היא כי כבר חלפו להם שישה חודשים שהם חצי שנה בדיוק (ניסן, אייר, סיון, תמוז, אב, אלול), וא”כ א' בתשרי הוא בדיוק תחילתו של החצי השני של השנה (תשרי, חשון, כסלו, טבת, שבט, אדר), שישה מכאן ושישה מכאן. ראש השנה מסמל לנו שהנה עברה חצי שנה ונותרה חצי שנה, ולכן הוא היום המדוייק ביותר להיותו יום הדין, יום האיזון בין כל שאר ימות השנה האחרים.
וישנו דמיון רב לכפות המאזניים המאוזנות במשקלי השוק, ויתכן שזו הסיבה שמזלו של תשרי הוא 'מאזניים'.
לאחר יום הדין נשארים כל באי עולם במתח, כי על פי חז”ל כל באי עולם באים לדין ואין מי שיכול להתחמק מכך, ולכן לא יודעים עדיין מי יצא זכאי בדין, ומי יצא חייב בדין. המתח הזה מתפוגג לו בבוקרו של ט”ו בתשרי – חג הסוכות, וזאת מפני המראה המשמח בו היהודי יוצא עם לולב אגוד בידו האחת, ובידו השנייה פרי עץ הדר לשמוח לפני ה', ובמעשה זה מוכח לעין כל כי יצא היהודי זכאי בדין, ולכל באי העולם האחרים לא ניתנה מצווה זו.
נשאלת השאלה מה הפשר והמסר בדינמיקה הזו במצוות חשובות אלו השופר והלולב?
נראה לומר כך, השופר הכפוף הוא נקודת המוצא שלנו בתחילת יום הדין, הכפיפות שלו מצביעה על הכנעה מלפני ה' ועל העבודה בהיותה מושפעת לרעה וכפופה לכוחות השליליים. ומכאן שמטרתן העיקרית של קולות השופר ליישר את העקמומיות הזו שבנפש ולתעל אותם וליישרם לעבודת ה' הנכונה על ידי ההכנעה וקבלת מלכותו של ה' יתברך עליו. הלב מתיישר מן העקמומיות, כי האזין נכון לתקיעות. ואז כשיוצא היהודי בט”ו בתשרי עם לולב ישר לשמוח לפני ה', בטוחים אנו כי המאמץ ועבודת ה' שלו וההכנעה וקבלת עול מלכותו בתחילת החודש נשאה פרי, והתוצאה מובאת לפנינו בלולב הזקוף במלוא הדרו.
והתקיעה הגדולה והאחרונה של יום הדין מהווה מעין פתח עוצמתי ליישר את כפיפות השופר. מנסה התוקע אפוא ומתאמץ ליישר השופר בתקיעות העוצמתיות הללו, או יותר נכון ליישר את לב השומעים מאיזו שהיא עקמימות שאולי נשארה להם בנפש… אמנם באופן מעשי הקרן של האיל נשארת כפופה כי בשנה הבאה כנראה נעשה את המהלך הזה עוד פעם. אבל באופן הפנימי העמוק בנפש כבר התיישרה הנפש בתוככי המציאות, ונטילת הלולב הישר הוא הביטוי המדוייק ביותר שאכן יתיישר הלב, בזה שנשענים אנו על דברי חז”ל המדמים את הנוצח בדין לצאת עם לולב ישר בט”ו בתשרי לשמוח לפני ה'.
אָָמַַר רַַבִִּי אָָבִִין מָָשָָׁל לִִשְְׁנַַיִִם שֶֶׁנִִּכְְנְְסוּ אֵֵצֶֶל הַַדַַּיָָּן וְְלֵֵית אֲֲנַַן יָָדְְעִִין מַַאן הוּא נוֹצֵֵחַַ, אֶֶלָָּא מַַאן דְְּנָָסַַב בָָּאיָָין בִִּידֵֵיהּ אֲֲנַַן יָָדְְעִִין דְְּהוּא נָָצוֹחַַיָָיא, כָָּךְ יִִשְְׂרָָאֵֵל וְְמֻּאֻוֹת הָָעוֹלָָם בָָּאִִין וּמְְקַַטְְרְְגִִים לִִפְְנֵֵי הַַקָָּדוֹשׁ בָָּרוּךְ הוּא בְְּרֹֹאשׁ הַַשָָּׁנָָה וְְלֵֵית אֲֲנַַן יָָדְְעִִין מַַאן נָָצַַח, אֶֶלָָּא בַַּמֶֶּה שֶֶׁיִִּשְְׂרָָאֵֵל יוֹצְְאִִין מִִלִִּפְְנֵֵי הַַקָָּדוֹשׁ בָָּרוּךְ הוּא וְְלוּלָָבֵֵיהֶֶן וְְאֶֶתְְרוֹגֵֵיהֶֶן בְְּיָָדָָן אָָנוּ יוֹדְְעִִין דְְיִִשְְׂרָָאֵֵל אִִינוּן נָָצוֹחַַיָָּא, לְְפִִיכָָךְ משֶֶׁה מַַזְְהִִיר לְְיִִשְְׂרָָאֵֵל וְְאוֹמֵֵר לָָהֶֶם וּלְְקַַחְְתֶֶּם לָָכֶֶם בַַּיּוֹם הָָרִִאשׁוֹן. (ויקרא רבה פרשה ל, ב)
לסיכום, כשמתבוננים בתחילת וסיום התורה מבחינים שהתורה מסתיימת באות ל' (לעיני כל ישראל) ומתחילה באות ב' (בראשית ברא) נמצא שיש בידינו את התיבות 'לב'. ואולי זה הטעם שאין להפסיק בסיום התורה ולהישאר עם האות ל' כי היא זקוקה לאות ב' ולכן מיד מתחילים בבראשית הפותחת כידוע באות ב. ועל דרך החידוד לולב זה אותיות 'לו – לב'.
הלב עובד בפעימות, ולכן אין לנתק אף לרגע בין האותיות הללו כי אין להחסיר מן הלב את פעימותיו.
הלב שלנו זקוק למשהו טוב, למשהו ישר, הנפש שלנו זקוקה לתורה שנותנת את הצורה הישרה ביותר במציאות הסובבת אותנו, שברובה היא למעשה עקומה וכפופה. אבל מה נמצא בין האות ב' בתחילתה של תורה לאות ל' הנמצאת בסופה? כל התורה כולה ששמענו יחד כולנו במעמד הר סיני עם קולות השופר. נמצאנו למדים איך הלב של היהודי משתוקק ליישרות של התורה הבאה לידי ביטוי בלולב המסובב בימי החג את הבימה, שם נמצאת התורה, ומצביע לכיוונה, שכך הוא רוצה לחיות את חייו בשנה הבאה עליו לטובה. מפנים הוא את המצב בו היה בתוכו משהו מן העקמומיות הזו, אך כעת זהו, היה ואיננו עוד, כעת ישר ליבי עם מצוותיה החביבות של התורה, וכעת מוכן ומזומן אני להתחיל מבראשית, הוא ספר הישר.
למעשה ביום ט”ו בתשרי קוראים בתורה את העניינים הללו של המועדים שבחומש ויקרא באופן מרוכז ומתומצת, ומביאים לפנינו את המהלך שמתחיל בשופר הכפוף ומסתיים בלולב הישר. ניתן עוד להוסיף כי המקדש בהר המוריה בו נמצא המזבח הוא המקום בו נעקד יצחק, ומשם התחיל כל העניין של קרן האייל שנאחזה בסבך והסתבכה, ואחר כך לאחר זמן השתכללה להיות שופר, שמביא לעולם את קול ה', הוא התורה, ותפקידו מאז הוא להוציא את היהודי מן הסבך ומן העקמומיות.
באותו מקדש בהר המוריה, ממש שם, סמוך ביותר למזבח, בא היהודי בחג הסוכות ושמח לפני ה' שבעת ימים עם לולבו הישר, ואם כן יש כאן סגירת מעגל נפלא במקדש. גם גרמי השמים שותפים, בזה שהלבנה מכוסה ונסתרת בתחילת החודש – בעת התקיעה בשופר הכפוף, אך תופיע במלוא עוצמתה במלוא הדרה בליל ט”ו בתשרי, יום בו החל מהנץ החמה מחוייב היהודי במצוות נטילת הלולב, וצורתו היא הישרות, וזה דבר נכון ומופלא ביותר.
הכותב והשולח – זרחיה ליאור בית אל.