על כיסוי הדם בעוף
בעניין כיסוי דם העוף:טעם בסיסי במצוות כיסוי הדם בעפר הוא כדי ללמדנו להתרחק מן האכזריות, ולכן הוא שייך רק בעוף ובחיה הטהורים לאחר שחיטתן לצורך אכילתן. ובשל כך הוא לא שייך בבעלי החיים הנקרבים למזבח כגון: {פר, אַיִל, כבש/ה ,שעיר ועז}.
חיות ועופות בדרך כלל צדים אותם והאדם יצטרך להתאמץ להביאם אליו בדרך של צידה. אז את דמן לאחר שחיטתן תכסה בעפר, לטובתך ולשמירת נפשך מן האכזריות.הנושא הזה נובע מן הפסוק מספר ויקרא פרק י"ז פסוק {יג} "וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:"
אך שאלתינו היא, הלוא עופות עולות גם כקרבן למזבח כדוגמת עולת העוף וחטאת העוף, ושם הדין הוא כי אין כל צורך לכיסוי אז מה החילוק בדין כיסוי דם העוף?
הנה למדנו בספר ויקרא בדין עולת העוף פרק א' פסוק {טו} וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ", כי נמצא דמו של העוף במזבח כמו דם בהמות הניקרבות שנזרק דמן סביב למזבח ללא שום צורך בכיסוי. ובדין חטאת העוף למדנו מספר ויקרא פרק ה' – {ח} וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל: {ט} וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא:
ניתן לומר כך- כי עוף המובא למקדש לעולה או לחטאת, דינו להימלק ומפני שזה כמובן קרבן לה', אין כבר כל צורך לכסוי הדם, אין צורך של ריחוק כל שהוא מן האכזריות בנושא הזה, כי העניין הוא התעסקות בקרבן לה' במקדש.לעומתן יש אפשרות של שחיטת עוף לצורך חולין מחוץ למקדש, שזה כבר נחשב לחולין בבחינת 'כי תאווה נפשך לאכול בשר', שם יש את החשש שאולי יביא לנפש האדם אכזריות מסויימת, לכן שם כן יש את מצוות כיסוי הדם.
נמצא שיש חילוק ברור והוא- עוף טהור הנמלק במקדש עולה או חטאת בתורת קרבן לה', אין בו כל צורך לכיסוי דמו, לעומתו עוף טהור שנשחט לחולין, מחוייב האדם לדאוג שיכוסה דם העוף הנשחט, וגם חז"ל תיקנו ברכה מיוחדת לנושא הזה.
השולח והכותב- ליאור זרחיה בית א-ל.