הדגש הוא בהבאת החיטה הארצישראלית למקדש
הכתב האשורי המשובח הגיע אלינו באמצעות לוחות הברית על ידי משה רבינו ורק אז לראשונה התוודענו מהם צורת האותיות הבסיסית, נאמרו לו למשה רבינו בתורה שבעל פה כל מה שצריך, ובמהלך הדורות הדפיסו החומשים כדי שנקרא נכון את הטקסט ולכן יש בו לעיני כולנו, טעמים, ניקוד, ודגשים, ובדגשים, יש לנו דגש קל ויש דגש חזק. אחד מהם נדיר ביותר הוא מופיע באות א' שבדרך כלל אינה סובלת כל דגש, מה המקור? ומה הסיבה לכך?
הנה המקור. ספר ויקרא- פרק כ"ג פסוק י"ז- "מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽיהֹוָֽה"׃ ואכן האות א' במילה תביאו מקבלת דגש, הפסוק הזה מדבר על קרבן שתי הלחם המובא בית ה' בחג השבועות. וכן בתורה שבעל פה יש התייחסות לקרבן הזה, הנה מצאנו במסכת ראש השנה פרק א' – מ"ב- בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן- פירוש- רע"ב- וּבַעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן. מִדְּאָמְרָה תּוֹרָה הָבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת כְּדֵי שֶׁאֲבָרֵךְ לָכֶם פֵּרוֹת הָאִילָן, וְחִטָּה עֵץ קַרְיֵהּ רַחֲמָנָא דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית ב) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כְּמַאן דְּאָמַר עֵץ שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן חִטָּה הָיָה-
ניתן לומר שזאת היא הסיבה לדגש הנדיר הזה באות א' במילה תָּבִ֣יאּוּ – כי נבחרה החיטה להיות הדגן שממנו יש להביא מעיסתה למקדש, שתי הלחם אפויות חמץ, ולהיות המייצגת הטובה ביותר שלנו, ביום הדין על פירות האילן, שכידוע הם נידונים בעצרת הוא חג הביכורים בו' בסיון. ולהדגשת העניין החשוב הזה שיבצו חז"ל באופן חריג ביותר ושינו מכל כללי הניקוד, והוסיפו דגש חזק באות א' במילה תָּבִ֣יאּוּ – כי יש כאן הבאה חשובה מתבואת ארץ ישראל לה', וכדי לתת להבאה החשובה זו תוקף ועוצמה, נוספה לאות א' הזו, נקודה חזקה, היא הדגש שנ"ל מפאת כבודה של תבואת הארץ, לכן אנו כולנו בתפילה לה', שנזכה במהרה בימינו להבאה הממשית הזו למקדש שהוא, קרבן שתי הלחם חמץ מתבואת הארץ, בחג העצרת בו' בסיון.
השולח והכותב- ליאור זרחיה בית א-ל.