מדוע זכר לשעבוד והקשר בין פסח לשבועות
בפסח אוכלים מרור, זכר לשעבוד, אבל לא ברור למה בכלל צריך לעשות זכר לשעבוד?
הרי החג הוא על הגאולה, ובשאר החגים לא עושים זכר לצער שקדם.
לא עושים זכר להמן בפורים ולא ליוונים בחנוכה, לא לחום המדבר בסוכות וכו'..
שאלה נוספת – בליל הסדר החכם שואל מה העדות ..אשר צווה ה' אלוקינו ועונים לו תשובה קצת לא מובנת "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן". ולא מובן בכלל מה הקשר למצווה האחרונה שיש באכילות הפסח לשאלה שהוא שאל על טעם הפסח.
וחשבתי על מהלך שמדבר על שתי בחינות בעבודת ה.
מצד אחד הצורה שאנחנו שואפים אליה, עבודת ה' מתוך גדלות מתוך בחירה וחירות, עם שאיפות והישגים עם סיפוק ותחושת שליחות, שיטה עם יחסי ציבור נפלאים בסך הכל.
ומצד שני יש מהלך של עבודת ה מתוך עבדות, מתוך כניעה, גם כשלא מבינים ולא מתאים לנו, פחות פופולרי היום אבל צריך להודות שאי אפשר בלי הצבת גבולות, כמו כל דבר בחיים שהוא לא נשאר בגדר "תחביב".
אני חושב שיש קשר בין זה לבין השאלות שהזכרנו מקודם.
פסח הוא חג שמסמן את ההתחלה "ראשון הוא לכם לחדשי השנה" השלב הראשון הוא גאולת הגוף, עם ישראל יוצא משעבוד מצריים ועדיין לא זוכה לקבל את התורה, הוא מקבל את חירותו האישית, אבל לא יוצא להפקר אלא "עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים" וכמו שאומרים בקריאת שמע בכל יום "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים"
יציאת מצריים נתנה לנו גאלה מהמצרים אבל באותה נשימה הפכנו עבדים לה'.
קבלנו עבדות.
לא הפקרות כי "עבדא בהיפקרא ניחא ליה" אבל גם לא חירות במובן של עבודת ה' מתוך רוממות.
לכן אוכלים מרור, לזכור שהעבדות לא נעלמה היא התחלפה,
התחלפה למשהו טוב ולא רע, גבוה ולא נמוך, מרומם ונפלא, אבל עדיין עבדות, שתלך איתנו לנצח.
אבל בזה לא תם הסיפור.
בחג השבועות אנחנו קבלנו את התורה, התורה שהיא בעצם הסיבה ליציאה שלנו ממצרים כמו שהובטח למשה "בהוציאך את העם ממצריים תעבדון את האלוקים על ההר הזה"
"תעבדון=תעבדו לסוף נ' ימים"
והתורה היא נותנת מימד אחר לעבודת ה' "אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה" עבודת ה' הפעם מתוך חירות לא מתוך עבדות בלבד, זה בלא זה אי אפשר אבל בהחלט אשרי הזוכה לטעום מנופת צופים של תורת ה' ולהיות מן המתלהטים אחריה ועל דבריה המתוקים מדבש ומנופת צופים.
ועכשיו מובן כשהתורה אומרת "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" וממשיכה ומסייגת "קרבן ראשית תקריבו אותם"
אסור להקריב חמץ ולא מתוק לפני ה', אבל יש פעם בשנה שכן מקריבים, מתי? בחג השבועות. קרבן ראשית ביום שנאמר בו "ראשית ביכורי אדמתך תביא". למה? אפשר להציע שבחג השבועות קבלנו את התורה, וקבלנו את המדרגה העליונה הזו של עבודת ה' מתוך חירות, לא רק מתוך עבדות, לאחר 49 ימי עבודה של עליה שלב אחרי שלב, המתיקות לא מסכנת את הבחירות שלנו אלא אדרבא הולכת איתם יד ביד, ועכשיו אפשר לעבוד את ה' עם טעם של מתיקות.
אז עכשיו נחזור לשאלת החכם בהגדה.
הוא שואל "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צווה ה' אלוקינו אתכם" – החכם מחפש את הטעם לכל החירות הזאת, איפה התורה? הציווים והחילוקים? איפה הטעם המתוק של כל הסיפור הזה? וכי יצאנו רק בשביל גאולת הגוף?
אף אתה אמור לו כחכמתו..
"אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן" ההלכה הזאת קובעת שאסור לאכול דבר אחר הפסח כדי שהטעם הזה ימשך הלאה, לומר שלא סיימנו כאן, ואם נמשיך בדרך הזאת נגיע עד חג השבועות ונקבל את התורה ואת הטעם האמיתי.
בע"ה שנזכה כל פעם מחדש, לשמור את האיזון לעבוד את ה' כראוי בכל מצב, מתוך גדלות ומתוך קטנות גם כן.
חשוב לציין שאין מקום לחשוב שעבודת ה' מתוך ביטול ועבדות היא לא ראויה, אדרבא לפעמים זו מדרגה גבוהה יותר, שאדם מבטל רצונו לא מבין, נכנע, כמו שנראה שהיה המצב של אברהם אבינו בעקידת יצחק, עין במר בוכה ולב שמח.
שנזכה.
(נשלח ע"י חסדיאל שופק)