כוחי ועוצם ידי
המחסור הוא ניסיון לאדם, והשפע הוא נסיון לאדם. השאלה היא מי מהם גדול? בעניין זה אמר ר´ נשה לייב מסאסוב :כמה קל לאיש עני לבטוח בה´, כי במי חוץ מקב"ה הוא יכול לבטוח וכמה קשה לאיש עשיר לבטוח בה´ שהרי כל נכסיו קוראים אילו: בטח בנו! כלומר תבטח בעושר הכלכלי שהגעת אילו.
עד כניסתם לארץ ישראל לא היו בני ישראל ברשות עצמם. בגלות במצרים הם היו משועבדים לפרעה והיו נתונים לחסדיו. יציאת מצרים הפכה את ישראל מעם של עבדים לעם בן חורין אבל עדיין לא עמדו ישראל ברשות עצמם. מגבולות המידבר וקשייו הביאום להיות סמוכים על הנהגה ניסית. הם היו תלוים לגמרי בחסדיו של הקב"ה אשר השקה אותם, האכילם מן והביא להם שבעת ענני כבוד, אשר שמרו עליהם מכל הצדדים מפני נחשים ואבנים. את כל צרכיהם הם קיבלו מלמעלה. במצב כזה של תלות מוחלטת לא היה חשש לגאוות הלב ולהתכחשות האדם לחסדי הבורא. אך כאשר בני ישראל נכנסו לארץ, כשעברו מהנהגה ניסית להנהגה טבעית בה צריך האדם לעמול לפרנסתו וההשגחה העליונה היא נסתרת, כאן קיימת סכנה שאדם יתלה את כל הצלחותיו בעצמו ויתכחש לחסדי הבורא לכן מזהירה התורה את האדם "פן תשכח… ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
גם היום, לאחר אלפיים שנות גלות חזרנו לארצנו וב"ה הצלחנו לבנות מדינה משגשגת עם צבא חזק. אל לנו לתלות הצלחה זו בנו, אלא בעזרת ה´ וחסדיו. גם בהצלחות אישיות אדם צריך לדעת שהוא לא הגורם היחיד להצלחה, ועליו להבין, שבעזרת טובו וחסדיו של הקב"ה הגיעה לאותה הצלחה.
(בשם אסף רז)