נסיונם של האחים
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. (דברים לב, ז)
כל מציאות מורכבת דורשת מאיתנו להתבונן, לנסות להבין מה רצון ה' מאיתנו בעולם. כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תעניות (א, ג): אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקראת הרי זו דרך אכזריות וגורמת להן להידבק במעשיהן הרעים ותוסיף הצרה וצרות אחרות הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.
אך זהו דבר לא פשוט כלל, להתבונן במעשי ה' ולהבין מה רצונו מאיתנו בהם. בסיפורם של יוסף ואחיו אנחנו רואים מספר מקרים כאלה, בהם לאותם מעשים הוצעו כמה פרשנויות שונות.
יוסף ויהודה
נזכיר בקצרה שתי נקודות בפרשות אחרות, לפני שנעיין בזו שבפרשתנו.
בפרשה הקודמת, באמצע סיפורו של ירידת יוסף למצרים, מובא פרק העוסק ביהודה, שמתרחק מאחיו והולך לעוסק בענייניו הפרטיים: וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: (בראשית לח, א-ב)
הפרק ממשיך ומגולל את ענייני יהודה ומשפחתו, ולכאורה מגמת יהודה כאן היא רגילה וחסרת חשיבות – לשאת אישה ולהוליד ילדים. אך חז"ל דרשו על אותה פרשה: ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו … יהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. (בראשית רבה פה, א)
אמנם מטרתו של יהודה במעשים אלה היתה ארצית, מצדו של הקב"ה היתה כאן מטרה וכוונה שונה לגמרי – להוציא מזרעם של יהודה ותמר את מלך המשיח.
דוגמה שניה להתבוננות היא זו של יוסף, בפרשה הבאה; כאשר הוא מתגלה לאחיו, כך הוא אומר להם: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (בראשית מה, ד-ח)
יוסף מתבונן באירועים הנוראיים שעברו עליו, ורואה בהם את יד ה' – לא היתה זאת שנאתם של האחים שגרמה לכך, אלא תכנונו של מגלגל הסיבות להציל את יעקב ומשפחתו מהרעב.
התבוננות האחים
אם נחזור לפרשתנו, חלק משמעותי בה עוסק בירידתם של האחים למצרים לשבור אוכל; ובמהלכה קורים לאחים מספר דברים מוזרים, והם חושדים שמה שקורה להם הוא לא מדרך הטבע אלו יש בכך התערבות של אלוקים. זה מתחיל מכך בסיפור עם הכסף התוך השקים, אחרי שהם הגיעו למצרים בפעם הראשונה לקנות תבואה: וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ: (שם מב, כז-כח)
מהרגע שהם מוצאים את הכסף, הם מבינים שה' מתערב בתוך האירוע והוא מי שאחראי לכך שאצלם נמצא הכסף. לאחר זמן, עם ירידתם בפעם השניה למצרים, הם נקראים לאכול בארמונו של המושל: וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם: וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף: וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ: (שם מג, טז-יח)
מן הסתם האחים הם לא היחידים שמגיעים מכנען אל מצרים על מנת לפתור את בעיית הרעב, מצרים כנראה מקבלת שיירות רבות של אנשים שנכנסים למצרים; ודווקא איתם המלך בוחר לדבר ולשבת איתם לארוחת צהרים – הדבר דורש התבוננות!
בסעודה קורים דברים משונים נוספים – ידיעתו של יוסף את סדר לידתם, לדוגמה – ובסופה הוא משלח אותם עם גביע הכסף טמון באמתחת בנימין. לאחר יציאת האחים, יוסף שולח אדם מטעמו לרדוף אחריהם ולהאשימם: וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה. (שם מד, ד)
השליח לא מאשים את האחים במפורש בגנבת הגביע, אלא בדבר רע כללי יותר; ונדמה שהאחים מתבוננים ומגיעים למסקנה שכל מה שקורה להם עכשיו הוא עונש על מכירת יוסף לעבד – ולכן הם מציעים להיענש מידה כנגד מידה, שהם יהיו עבדים במידה והגביע איתם: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה: הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים: (שם ז-ט)
אם היה לאחים ספק בהבנה זאת, הוא נעלם אחרי שהגביע באמת נמצא אצל בנימין – ברור להם שהוא לא גנב, ולכן אין זאת כי אם עונש מאת ה' על מכירת יוסף; ולכן הם שבים ומציעים ליוסף שכולם יהיו עבדים, ולא רק בנימין – הרי כולם נטלו בחלק בחטא, הרבה יותר מבנימין עצמו[1]: וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ: (שם טו-טז)
אבל תגובתו של יוסף להצעה זו טורפת את הקלפים.
וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם. (יז)
דרישתו של יוסף היא לעונש אחר לגמרי: כל האחים יצאו לחופשי, ורק בנימין – זה שיש לו הכי פחות שותפות בחטא המכירה – יישאר עבד. דבר זה משנה את ניתוח המציאות של האחים, והם מביאים שהם לא עומדים לפני עונש על המכירה אלא לפני נסיון – האם הם שוב יניחו לאחיהם הקטן להימכר לעבדות, למען טובתם האישית? בפעם הזאת הם אפילו לא צריכים לשקר ולהגיד 'טרוף טרף בנימין'; הם יכולים להגיד ליעקב בכנות מלאה שהמושל הטמין אצל בנימין את הגביע הכסף שלו ולכן הוא נשאר להיות עבד, ולהיות מנוקים לגמרי מאשמה.
אך האחים מחליטים אחרת, ובפרשה הבאה אנחנו רואים איך יהודה ניגש להתחנן ולדרוש שבנימין ישוחרר. נשים לב שבדבריו הוא לא מזכיר את שתי התקריות הקודמות, לא את הכסף שנשאר בשקיהם ולא את גביע הכסף, אלא מדבר על אביו ומכירת יוסף: אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח: וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ: וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו: וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת: וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי: וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי: וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל: וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ: וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי: וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה: וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה: וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ: (שם, יט-ל)
בהזכרת ההסטוריה המשפחתית הזו, יהודה מבטא את רצונם של האחים כולם לתקן את חטאם הקודם – והם נלחמים להציל את בנימין, לאור הבנת שה' מעמיד בפניהם נסיון והזדמנות לתקן את מכירת יוסף.
האחים מחליטים לשמור על אחדות המשפחה, לשמור את בנימין איתם – ובזכות זאת גם יוסף מתוודע אליהם וכל בני יעקב מתאחדים יחד, אחים זה לזה ונאמנים לדרכו של ישראל סבא. כמדרש חז"ל:
בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקדוש ברוך הוא א"ל שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקדוש ברוך הוא, כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד. (בראשית רבה צח, ג)
כבימים ההם כך בזמן הזה – גם עלינו מוטלת החובה המתמדת להתבונן באירועים החריגים וההסטוריים שקורים מסביבנו ולנסות להבין מה רצון ה' מאיתנו במאורעות אלה; ולזכור שחובת האחדות אינה מוגבלת לבני יעקב האישיים אלא לכל עם ישראל לשבטיו: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים לג, ה)
מלכות הקב"ה מתגלה בתוך עם ישראל כאשר אנחנו ביחד, כל שבטי ישראל. בזכות זה נזכה לברכתו האחרונה של משה, ישועה בכוחו של הקב"ה ונצחון על כל אויבינו: וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּי"י מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ. (שם, כח-כט)
(הרב ברוך גיגי. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בסעודה שלישית פרשת מקץ ה'תשפ"ד, סוכמה על ידי אבישי מושייב ונערכה על ידי שמואל ארגמן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.. לע"נ פנינה בת ר' אהרון (למשפחת פריירייך) ע"ה. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)
[1] למעשה, בנימין לא השתתף כלל במכירה, ומדוע שהוא יענש? אפשר להסביר שכיוון שהאחים מכרו את יוסף כקבוצה אחת מאוחדת של בני יעקב, ובנימין כעת הוא חלק מהקבוצה הזו, אזי גם עליו מוטל העונש.