המשפחה והשורשים בעבודת ה'

הדפסה

קניין השדה והמערה

התורה מדגישה מאוד את זה שאברהם קנה את שדה המכפלה והמערה אשר בו מאת בני חת לאחוזת קבר. עפרון ובני חת לא רצו לתת לו את החלקה כאחוזה, אלא ניסו לשכנע אותו לקבור את אשתו "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ" (בראשית כג, ו). פרשתנו מאריכה לתאר איך אברהם מסרב להצעתם ומתעקש לקנות שדה אחוזה, במחיר לא קטן, ובסוף היא מספרת באורך: וַיָּקׇם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכׇל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכׇל גְּבֻלוֹ סָבִיב: לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: … וַיָּקׇם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת. (שם יז-יח, כ)

גם בסוף פרשת השבוע, התורה מספרת שאברהם נקבר במערת המכפלה, ומדגישה ש"הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ" (שם כה, י); ועוד פעמיים בהמשך ספר בראשית נותנת התורה משמעות כבדה לקניין השדה והמערה: בצוואת יעקב את בניו, הוא מבקש: קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. … מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת. (שם מט כט-ל, לב)

וכן בשעת המעשה מסופר: וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא. (שם נ, יג)

אי אפשר שלא להרים גבה מכל העניין שעושה התורה מקניין זה, איך שהיא שבה ומדגישה שהשדה והמערה נקנו מאת בני חת. מה פשר הדבר?

ובכן, שני המרכיבים של הקניין מבטאים שני עקרונות מאד חשובים: קניין השדה מבטא את חשיבות הזיקה לארץ, וקניין המערה מבטא את חשיבות המשפחתיות והזיקה לאבות – מדובר בזיקה כפולה ומשולבת אל שורשינו.

קניין כספי של הארץ

קניין שדה המכפלה שבפרשתנו הוא הקניין הראשון במקרא של שדה בארץ ישראל, אך הוא איננו האחרון. יעקב קונה את חלקת השדה ליד שכם מיד בני חמור אבי שכם, דוד קונה את גרן ארוונה היבוסי בהר המוריה, וגם הר שומרון – סבסטיה בלע"ז, ליד שבי שומרון של ימינו – נקנה בכסף. עולה מן התורה שיש משמעות לקניין של ארץ ישראל בכסף.

אין למעט בחשיבותה של הכיבוש הכוחני של ארץ ישראל: ספר יהושע מלא בו, והוא היה דרוש כדי להוציא מכאן את הכנעני שבעוונותיהם טמאו את הארץ, עד ש"וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ". (ויקרא יח, כה)

אבל הקניין הכוחני הוא לא הזיקה היחידה שיש לנו אל ארץ ישראל. לאורך המקרא אנו רואים גם את חשיבות קניית הארץ בכסף מאת ישבי הארץ, התיישבות מתוך הסכמה עם אומות העולם והצמחת והפרחת מקומות שוממים בארץ שאחרים לא הצליחו ליישב מקודם. שאלת היחס בין שני הקניינים האלה, ואיך מתיישבים אחד עם השני, היא שאלה גדולה והתנ"ך מרבה לעסוק בה, וכמעשה אבות סימן לבנים היא ניכרת ומשמעותית גם בדורות האחרונים ובזמננו.

הקבורה המשפחתית

מעבר למשמעות של קניין השדה, מודגש שאברהם התעקש לקנות מערה מיוחדת משלו לקבור בה את שרה. ההתעקשות הזאת מלמדת אותנו מה משמעות הקבורה המשפחתית. אברהם יכל לקבור את אשתו במקום מובחר בין קברות בני חת המקומיים, וכאשר אברהם ימות בעוד 38 שנה יקבר במקום אחר, וכאשר יצחק ימות 105 שנים אחרי אברהם, יקבר אי שם במקום אחר, וכאשר רבקה תמות לפניו, תקבר במקום רביעי. אך אברהם רואה משמעות כבירה בקבורה יחד עם אשתו ועם הדורות הבאים של משפחתו – דהיינו, המשפחתיות ממשיכה גם אחרי המוות וכוללת לא רק את החיים אלא גם את המתים.

רות אומרת לנעמי: בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ. (רות א, יז)

"כי" כאן, פירושו "אם" – "כה יעשה ה' לי וכה יוסיף אם המות יפריד ביני ובינך". כיוון שהמוות הוא לא סוף הקיום, אלא רק סוף הקיום בעולם הזה, הוא לא אמור להפריד בין בני המשפחה. לכן כל כך חשוב לאברהם לקנות מערת קבורה משפחתית, וכבר עמדנו כמה פעמים על זה שקניית אברהם מערה לקבור בה את אשתו ולימים להיקבר גם הוא לידה, הוא מעין קידושין שניים כלפי שרה; כפי שנרמז בגזירה שווה "גמר קיחה קיחה, משדה עפרון" שבריש מסכת קידושין (ב.).

עבודת ה' במשפחה

השבת ערכנו שבת ישיבתית "היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו", ואי אפשר לדון בנושא הזה בלי להזכיר את המשמעות שיש בעיני התורה למשפחה היהודית. את החשיבות בכך שאנחנו לא רואים את עצמינו כצאצאים של איש אחד אלא כצאצאים של משפחה. את החשיבות שנותנת התורה למצוות כיבוד אב ואם, לקשר שבין אבא לאמא וביניהם לבניהם ובנותיהם. את החשיבות שהיא נותנת להעברת המסורת דווקא דרך השורשים האלה.

התנ"ך מלא בערכים האלה, ולעניות דעתי המקום בו הכי בולט הערך שבחינוך הבנים והבנות על ידי האב והאם יחד הוא ספר משלי, אותו אנחנו לא תמיד אוהבים לקרוא. מ"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א, ח) עד "שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ" (שם כג, כב), ספר משלי קובע את המרכזיות שתופסת העברת המסורת בן לאב, וגם לא מדלג על "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ" (שם לא, א). משפחה ששוררת בה אהבה בין אבא לאמא וביניהם לבין בניהם ובנותיהם, היא הבסיס להעברת המסורת. אנו רואים זוגיות כזאת בין אברהם לשרה בתחילת פרשתנו, המשך הפרשה מתארת את הזוגיות של יצחק ואשתו ואת המשפחה שבונים, והמשך הספר מתאר את הזוגיות של יעקב ונשיו ואת משפחתו.

המודל של התורה למשפחה היהודית עומד בניגוד לתרבות המערב כיום. אני מאד אוהב את תרבות המערב בגלל הדברים הטובים שבה, אבל בנקודה הזאת יש בין תורתנו לבינה מחלקת עמוקה ורחבה. לעומת התפיסה המערבית שרואה את כל יחיד ויחיד כשייך לעולם עצמאי משלו, התורה רואה את כל יחיד ויחיד כמושרש בתוך משפחה רבת-דורות, דרכה עוברת מורשת ומסורת. אנחנו יכולים לפתח את המסורת הזאת, להסיט אותה לכאן ולכאן, אבל לא לעקור אותה. עץ יכול לשנות צורה, נופו יכול להתפשט למקומות חדשים, אבל בסופו של דבר השורשים נשארים קבועים במקום. ההשרשה הזאת נעשית יותר ויותר מאתגרת בעולם המודרני, ככל שמתפתחת הטכנולוגיה, התקשורת והתחבורה. תרבות המערב גם מטילה יותר ויותר ספקות על המושג של אהבת הארץ, וגם היא נעשית יותר מאתגרת לתחזוקה ככל שגדלים נמלי התעופה ואנשים נוסעים לראות את הארץ הזאת ואת הארץ הזאת.

הזיקה למשפחה והזיקה לארץ הולכות ביחד – קנין המערה וקנין השדה. אדם שמחובר אל ארץ מולדתו מחובר אל הארץ בו חיו האבא והסבא. דווקא במקרה של דורנו, הסבא לא חי כאן בארץ ישראל אלא בגלות, אבל הסבא של הסבא – כן. בחיים שלנו בארץ הזאת אנחנו מתחברים אל רב יוחנן וחבריו ורבי עקיבא וחבריו שעסקו כאן בתורה; אנחנו מתחברים אל הנביאים, אשר דברו כאן עם הקב"ה וחפשו את המסרים שהוא מעביר בכל אירוע ואירוע שהוא מביא עליהם; אנחנו מתחברים עם מלכי ישראל ויהודה ששלטו כאן – הטובים והכשרים שבהם; ואנחנו מתחברים אל אבותינו הקדושים שגרו כאן והקימו בה את משפחותיהם. כאשר בני ישראל באים לארץ ישראל הם חוזרים אל מקום אבותיהם. לא סתם המקום הראשון אליו מגיעים המרגלים הוא מערת המכפלה – "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג, כב): כאשר כלב משטתח על קברי האבות הוא סוגר מעגל. הזיקה אל המשפחה והזיקה אל הארץ הולכות ומתעמעמות יחד בתרבות המערב, ועלינו להיאבק מול התופעה הזאת. אל לנו להתנכר אל תרבות המערב – יש בה כל כך הרבה דברים טובים והיא נותנת לנו כל כך הרבה – אבל את המאבק הזה אנחנו חייבים לנהל.

משפחת עם ישראל  

דברתי השבוע עם כיתה שלימדתי על השיטות השונות בגיור. ראינו את דעת הרמב"ם, שמעלה על נס את קבלת התורה והמצוות, מפני שהוא רואה את הגיור כממשיך את הכניסה לברית בהר סיני, וראינו ראשונים אחרים שסוברים שקבלת המצוות לא מעכבת את הגיור. לדעתם, עיקר הגיור הוא הכניסה למשפחה, משפחת עם ישראל. זאת הסיבה שאחד ממרכיביו הוא ברית המילה. ברית המילה מבטאת את המשפחתיות של עם ישראל: בפרשתנו אברהם משביע את אליעזר "אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (בראשית כד, ג) כאשר הוא שם את ידו תחת ירך אברהם, כנגד מקום ברית המילה; ובהמשך משמעות ברית המילה התרחבה מעבר לאי-חיתון עם הכנעני לאי-חיתון עם כל זר, וגם כאשר יעקב מבקש להיקבר יחד עם משפחתו במערת המכפלה, הוא משביע את יוסף באותו אופן, שישים את ידו תחת ירכו.

הקשר שלנו עם הקב"ה הוא כפול: יש מרכיב של קיום המצוות והתורה – והוא קריטי; הוא כל כך מובן מאליו עד שלפעמים הוא לא מודגש מספיק – ויש מרכיב נוסף של מה שנרכש לא מהרב או מראש הישיבה אלא מהאבא, האמא, הסבא, הסבתא, הסבא של הסבא, הסבתא של הסבתא.  המשפחה היהודית והשרשיות הן ביחד תנאי ברזל לחיים היהודיים. כל כך הרבה יש לנו ללמוד מאבותינו. מהמורשת שלהם, מהמוסר שלהם, ממסירות הנפש שלהם. כל אחד מאיתנו נושא על גבו תרמיל של סיפורים של אבותיו. גם לי יש הרבה סיפורים לספר, אבל אין צורך – התרמיל של כל אחד מלא בסיפורים מהמשפחה שלו. המשפחה היהודית היא היסוד לחינוך לשמירת המצוות וההליכה בדרך ה', לאהבתו ויראתו, וכך עם ישראל מעביר את דגל ה' מדור לדור.

(הרב יעקב מדן. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה הועברה בסעודה שלישית פרשת חיי שרה ה'תשפ"ג, סוכמה על ידי שמואל גולדברג ונערכה על ידי שמואל פוקס. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. לע"נ פנינה בת ר' אהרון (למשפחת פריירייך) ע"ה. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).