שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ
(ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְקֹוָק אֱ-לֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:
(ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ: (הושע י"ד)
בשני פסוקים אלו הפותחים את הפטרת שבת תשובה קורא הנביא לישראל לחזור בתשובה. עם זאת בפרטי הלשון מוצאים הבדל בקריאתו של הושע בשני הפסוקים. בעוד בפסוק הראשון נאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך" בפסוק השני נאמר "ושובו אל ה'". שוני זה משקף את השוני המופיע בתורה בפרשת נצבים (השווה דברים ל/ב לדברים ל/י).
בשני המקומות מופיע הלשון 'עד' תחילה ורק אחר כך הלשון 'אל'. לשון 'עד' מבטא קירבה אך בריחוק מסוים. מאידך 'אל' מבטא קירבה ממשית ואינטימית. נראה שהתורה והנביא באים ללמד את סדר הליך התשובה. תחילה צריך האדם לבוא עד ה' ורק אז יוכל לבוא אל ה'.
בשלב הראשון אדם צריך להכיר בחטאיו, להתמודד עם משמעות מעשיו המרחקים אותו מהקב"ה ולשנות כיוון לדרך אשר תקרב אותו אל ה'. לנהוג בצורה שמובילה עד ה'. אך בשעה שהאדם התרחק בחטאיו מהקב"ה, הוא הפנה פניו מן האדם.
(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם…
(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (פרשת וילך, דברים ל"א)
בבואו "עד ה'" צריך האדם לרצותו על מנת שיוכל לבא "אל ה'". ואלו דברי הנביא "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים…", דברי תחינה, דברי וידוי על מעשיו הם המפנים פני ה' חזרה אל האדם והם המאפשרים לו לשוב גם "אל ה'".
יום הכיפורים כולו הוא יום של תפילה תחנונים ווידוי. הוא היום של השבת פני הקב"ה אלנו מתוך כפרה סליחה ומחילה. אך תחילה צריך לבוא "עד ה'". ימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם הזמן לשנות את כיוון חיינו, להתאים את מעשינו ולעלות על דרך המובילה "עד ה'". אם נבוא 'עד' נוכל אח"כ בתפילה ווידוי גם לבוא 'אל'.
(הרב משה אברמן. נשלח במסגרת "יום יום" של ישיבת הר עציון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)