"באנו אל אחיך אל עשיו" – על קרבה מסוכנת
מפגש יעקב עם עשו בשובו מפדן ארם לארץ ישראל זכה לעיונים רבים של מפרשי המקרא, דרשנים והוגי דעות בכל הדורות בשל הסמליות הרבה שבמפגש זה, והמשמעות הרבה של המפגש לדורות. ותמהו רבים מן המפרשים ממה בדיוק חשש יעקב?! והכיצד חשש שעה שבידו הבטחה מפורשת הקב"ה "שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך" [ויצא, ל"א,ג]?!
יעקב עומד בגבורה – גבורת החכמה והערמה – בעשרים שנות עבודה קשות בבית לבן, וכן למדנו על גבורתו הפיזית שעה שהניח מצבה, וגלל את האבן לבדו מעל פי הבאר, ובהמשך קוראים אנו כי הוא עומד בגבורה במאבקו מול האיש הנאבק עמו במשך לילה שלם. כיצד גבורתו זו של יעקב לא עומדת לו בבואו לפגוש את אחיו עשו? וברור שהיו לו עוד אנשים – עבדים ואף מלאכים – שעמם יכול היה להתכונן למלחמה? היכן העוז ואומץ הרוח של יעקב? ואפילו לא מסתפק בעזרת הקב"ה שהבטיחו לשומרו? אלא שגבורת יעקב וכוחו הפיזי עומדים לו בכל תקפם מול כל אויב שכנגדו הוא זכאי ורשאי ללחום, מול אוייב שכנגדו אין שום פקפוק בצדקת המלחמה. נקיפות המצפון של יעקב ביחס להתנהגותו מהעבר כלפי עשו מחלישות אצלו את העוז והרוח ללחום באחיו כלפיו הוא חטא [י.לייבוביץ].
שנים רבות לאחר שעזב יעקב את בית אביו עדיין מעיק עליו מצפונו על ענין נטילת הברכה מעשיו. יעקב אינו מפחד לשלומו הפיזי. יעקב מפחד מעצמו, ממצפונו. יעקב מפחד שמא הוא ינצח את עשו רק בכוחו, ולא גם ואולי בעיקר בצדקתו. לפיכך, מפציר יעקב בעשו: "קח את מנחתי…קח את נא ברכתי אשר הבאת לך.." [ל"ג, י-י"א]. יעקב מסכים לתת לעשו את ברכתו, את אותה ברכה שהוא לכאורה נטל מעשו בדרך לא הגונה לכאורה.
במפגש זה יעקב מבקש לתקן את עצמו. כשם שאדם העולב בחברו, קל יותר לאדם הנעלב להשכיח את הדבר מלבו, האדם העולב – אם הוא בעל מצפון – ממשיך להתחבט בזכרון מעשהו עוד שנים רבות לאחר מכן. המצפון המעיק על יעקב מקשה עליו לאזור את תעצומות הנפש הנדרשות כדי להתגייס – מבחינה רוח הלחימה – למפגש עם עשו [י.לייבוביץ]. למרות שעשו הוא הרשע, ולמרות צדקת נתינת הברכות ליעקב, יעקב מרגיש את הצורך לפייס את עשו ולהניעו לסלוח לו על מעשה ישן, שהוא יעקב היה אנוס במצוות אמו לעשותו. ללמדנו את פגיעתה של הפגיעה באדם הפוגע/העולב יותר מאשר בנפגע/הנעלב, לטווח הארוך.
יעקב המכין עצמו לכל תרחיש [לדורון, תפילה ומלחמה, רש"י] עושה את חובת ההשתדלות שלו בכל המישורים [רמב"ן], ולא סומך רק על עזרת הקב"ה. חובת ההשתדלות של כל אדם לעשות כל אשר ביכלתו להינצל מצרה ולהצלת נפשות, ואין אדם רשאי לסמוך על בטחונו בה' ואפילו הוא צדיק כיעקב המובטח ישירות מאת ה' על שמירתו. ואכן בעל העקידת יצחק מביא גם את דברי המדרש שוחר טוב על הפסוק: "כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך" [דברים, ב,ז]. יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר: בכל מעשה ידיך. אם עשה – הרי הוא מתברך. ואם לאו – אינו מתברך.
ומדוע מתפלל יעקב "הצילני נא מיד אחי מיד עשו"? לדעת רש"י כפל הלשון בא לאמר שיעקב ביקש שה' יצילו מיד עשו שאינו נוהג בו כאח. ויושם אל לב כי בשלחו את המלאכים אין יעקב מצווה אותם לאמר לעשו: לאחי לעשו, אלא רק לאדני לעשו: "כה תאמרון לאדני לעשו..". אבל בשובם לדווח ליעקב אומרים המלאכים: "באנו אל אחיך אל עשו". מדוע שינו המלאכים – שלדעת רש"י היו מלאכים ממש – מציווי יעקב? לדעת בעל התפארת יהונתן אמרו המלאכים ליעקב: לא אמרנו לעשו "אדני עשו" אלא "אחיך עשו", משום שאתה יעקב ביקשת לנהוג בו כאח, שאתה מחוייב לכבדו כאחיך הגדול, אבל הוא לא מתייחס אליך כפי שמחוייב לנהוג בך אח גדול, ואפילו יוצא לקראתך עם ארבע מאות איש, ולפיכך פטור אתה מחובתך לכבדו כאח גדול.והכלי יקר מביא הסבר לפיו אמרו המלאכים "באנו אל אחיך" – שמראה אהבה ואחוה, אבל בפועל הוא יוצא לקראתך למלחמה, ואנו נבוכים בדבר. ולכן ביקש יעקב שה' יצילו מיד אחיו – מיד מי שמראה עצמו כאח, אבל באמת הוא עשו הרשע. ביקש יעקב שה' יצילו מאלו שמראים עצמם כאוהבים, אך השנאה כבושה בלבם. ומדוע? שרק מי שרואה צפונות לב כה' יכול להציל את האדם מהאהבה המתחזית, משנאת הלב של המבקש את רעתו של האדם. ולכך לא יכול היה יעקב להתכונן אלא רק להתפלל לה'.
בכיוון הפוך לחלוטין מתפרשת בקשת יעקב "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" לפיה כלל לא ביקש יעקב לנהוג בעשו כאח, אלא ההיפך. יעקב חושש מאוד דוקא מכך שיצטרך מעתה להתייחס אל עשו כאח. יעקב חושש שמא עשו יגלה כלפיו אחוה ויבקש להתקרב אליו, ואז ייאלץ יעקב להתיידד עם עשו הרשע . יעקבחשש מהידידות עם עשו יותר מאשר המלחמה עמו. מהקדמת יעקב בתפילתו את הבקשה שה' יצילו מיד אחיו, ורק לאחר מכן מיד עשו, מלמדנו יעקב שסכנת ההתקרבות לרשע – אפילו הוא אח, גדולה יותר מהסכנה לקיום הפיזי שבעצם מעשה ההריגה [בית הלוי].
בעוד עשו הרשע והשונא מהווה סכנה לגוף, עשו האוהב מהווה סכנה לנפש [לקח טוב]. ההתקרבות לרשע עלולה להשפיע לרעה – במסווה של אחוה ואהבה – על חינוך הילדים, על פנימיותו, ייעודו של יעקב וכל משפחתו, וחשש זה גדול בהרבה מהחשש להריגה הפיזית. ואכן לאחר ההתפייסות עם עשו, כשעשו מציע להתלוות ליעקב, להיות עמו: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" [ל"ג, י"ב], ממציא יעקב סיבה מנומסת שכל תכליתה להתרחק מעשו, שלא להיות בקרבת עשו. עשו חוזר לשעיר מקומו ויעקב נוסע סוכתה. אחרי מפגש ההתפייסות – מתרחקים האחים זה מזה. ללמדנו שבמקום שיש סכנה לרוח, לפנימיות שבאדם, עדיף לו לאדם להתרחק גם ממי שעלולים להחשב ו/או להיתפס כאנשי שלומו, כ"אחיו". יש לבקש את קרבת הדרך הנכונה, את קרבת האנשים ההולכים בדרך הראויה, ולהתרחק מאנשים שדרכם עלולה להשפיע לרעה על המבקש את קרבתם, שכן אין אדם חסין – אפילו הוא צדיק כיעקב – מהשפעות האנשים הרעים מסביבו. לעיתים מי שמבקש לשמור על צדיקותו, על דרך ישרה וטובה ש"יסע סוכותה" ולא יתלוה ל"שעיר".
(נשלח ע"י יואב מיליס, מוקדש לע"נ הוריו זהרה ושמעון מיליס ז"ל ולע"נ אחיו צדוק בן שמעון וזהרה מיליס ז"ל)