"אל ארצי ואל מולדתי" – על השפעת שחיתות המידות
מציאת אשה לבנו יצחק הוא אחד הענינים המרכזיים בפרשת חיי שרה. אברהם שולח את עבדו אליעזר "זקן ביתו המשל בכל אשר לו" לארצו ולמולדתו חרן לקחת אשה לבנו יצחק. ויש לתהות מדוע אברהם מצווה את עבדו שלא לקחת אשה מבנות כנען? ומדוע לא הרחיק אברהם את יצחק בנו מבנות בתואל ונחור? וכבר תהה על כך האברבנאל: "למה ציווה אברהם שלא יקח אשה מבנות הכנעני, האם מפני שהיו עובדי עבודה זרה?! גם בעבר הנהר היו כן, ומה הועיל בתקנתו? ..ומדוע הרחיק בנות כנען ולא הרחיק בנות בתואל ונחור שהיו רעים וחטאים מצד אמונותיהם כאנשי כנען?", וממשיך ותוהה האברנבאל מדוע אסר אברהם לקחת מבנות ענר, אשכול וממרא שהיו אנשים טובים ובעלי בריתו?
לדעת המדרש הגדול, אף שאברהם ידע שכולם היו עובדי עבודה זרה – גם בכנען וגם בחרן – והלא הוא יצא משם, "אמר אברהם: הואיל ואני מגייר – אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהן קודם לכל, ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה. מכאן אמרו: לעולם תהא דעתו של אדם קרובה לקרוביו, ואם יש לו [קרובים] עושה בטובתן..". ולדעת נ.לייבוביץ פרוש זה אינו עולה בקנה אחד עם ציווי ה' לאברהם בתחילת פרשת לך לך לעזוב את ארצו ומולדתו, ממנו עולה כי לא ביקש ה' לשמור ולהדק את הקשר של אברהם עם משפחתו, ואולי להיפך מכך. ויתירה מכך, מעיון בדברי אברהם לעבדו אליעזר עולה כי אברהם אינו מצווה את עבדו לקחת אשה דוקא ממשפחתו או מבית אביו, אלא: "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק". דהיינו, אברהם לא הגביל את עבדו למשפחתו, אלא זו תוצאתה של השגחת ה' באמצעות המבחן שערך העבד לבנות המקום שהעבד הגיע למשפחת בית אבי אברהם.
השד"ל סבר כי אברהם חשש שאם בנו יצחק יתחתן עם אחת מבנות הכנעני לא יוכל זרעו להוריש את זרע הכנעני, בשל הקרבה המשפחתית שתיווצר בין זרע ישראל לזרע הכנעני. זהו חישוב מדיני-פוליטי, אשר זוכה לביקורת נוקבת של נ.לייבוביץ, שכן הוא מנוגד לאמונת אברהם בהבטחת ה' לאברהם שזרעו יירש את הארץ. ובלשונה: "הייתכן אשר המאמין הגדול אברהם יבקש חשבונות הרבה במקום שיש הבטחה וברית? עוד יש לומר: אילו חשב חשבונות פוליטיים, הן דווקה היה משיא לבנו אחת מבנות הכנעני ובדרך של התחתנות וירושה היה מתחיל לירש את הארץ?!"
מה אם כן מטריד את אברהם? לדעת הר"ן אברהם לא הוטרד מהדעות ו/או האמונות של אנשי כנען או מהיותם עובדי עבודה זרה, אלא ממעשיהם הרעים, ובעיקר ממידותיהם המושחתות של אנשי כנען. בעוד שניתן היה לשכנע ולשנות את האדם בדעותיו ואמונותיו, אם האדם מושחת במידותיו – ללא קשר לאמונותיו – הוא מסוכן מאוד וממקום זה לא ראוי לקחת אשה. לדעת הר"ן, מידות רעות [כגון: אכזריות, שנאה, נקמה וכו'] עושות רושם בגוף ובנפש האדם ורישומם משתלשל לבנים. ובכך היה רוע אנשי כנען, ולכן פסל אברהם את ההתחתנות בהם. חיזוק לדעה זו מוצא נ.לייבוביץ באיסור התורה לנהוג כתועבות ארץ כנען: "כמעשה ארץ מצרים…וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" [ויקרא, י"ח,ג], ומפרש רש"י במקום שמעשיהם של המצריים והכנענים היו המקולקלים ביותר מכל האומות. והרש"ר הירש במקום מציין שחוקי כנען קידשו פריצות מוסרית עד כדי התבהמות.
וגם הרש"ר הירש סבר כי "לא אלילי כנען, אלא השחיתות המוסרית שבכנען היתה המניע להחלטתו. אליליות היא ביסודה תעיית השכל, ולזו יש תקנה. אך שחיתות מוסרית תופסת את כל ההוויה האנושית, על כל עומק הנשמה והרגש, וכאן גם אברהם לא יכול היה לקוות למצוא לבנו אשה צנועה וטהורה במוסרה [=במוסריותה], אשה שתביא לביתו את פנינת האצילות הדעת וטהרת המוסר". ויש מקום לחיזוק לגישה זו מתיאור התורה שאברהם לקח עמו מחרן גם "את הנפש אשר עשו בחרן" – אותם אנשים שאברהם הצליח להשפיע עליהם וגיירם [רש"י]. בכל שנות שהותו בכנען לא הצליח אברהם לעשות נפשות בכנען, אבל בחרן כן, דבר המלמד שאנשי חרן היו פתוחים לשינוי באמונתם ולשכנוע שכלי בדבר טעותם באליליותם.
הכלי יקר מדגיש את חששו של אברהם מהשפעות החינוכיות והתרבותיות שיכולות להיות על יצחק באם יתחתן עם כנענית, מהדגשת ציווי אברהם לעבדו שלא לקחת מבנות הכנעני "אשר אנכי יושב בקרבו": "וכי לא ידענו שהוא יושב בקרבו? מסתמא ציוה שלא יתחתן בבנות הכנעני פן ילמד ממעשיהם, כדרך שנאמר בתורה: "ולא תתחתן בם..כי יסיר את בנך מאחרי" [דברים, ז,ג]. ואסר על העבד להשיבו לחרן מחשש שמא ילמוד ממעשיהם בחרן. אבל "כשישא אשה משם וידור כאן, אז ממא נפשך אין כאן בית מיחוש [=אין חשש], כי מן לבן ובתואל לא ילמוד שהרי לא ידור אצלם, ומן הכנעני לא ילמוד כי לא יהיה לו התערבות עמהם". ויש מקום להקשות על פרוש זה: והלא יצחק היה כבר קרוב לגיל הארבעים, חזק ויציב באמונתו. האם בגילו של יצחק ובחוזק אמונתו – כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת העקידה – היה מקום לחשש כזה? ואם כן, מדוע יצחק עצמו, בשעה שהוא שולח את יעקב לחרן, לבית לבן אחי אמו אינו חושש שמא יעקב ילמוד ממעשי אנשי חרן?
ואילו הרש"ר הירש הדגיש את הסכנה ליצחק מחיזוק ההשפעה הכנענית עליו ועל זרעו אחריו באם יינשא לכנענית, וזאת מאחר ולא רק האשה עצמה עלולה להשפיע לרעה אלא גם כל הסביבה המשפחתית המורחבת והתרבותית שממנה היא באה יכולה לחזק את השפעתה בתוך ביתו של יצחק. וכלשונו: "השפעת האשה הכנענית תהיה גדולה עוד יותר, מאחר שאני יושב בקרב הכנעני, ונמצאת השפעת האשה זוכה לתוספת וחיזוק על ידי קרובי המשפחה והמכרים".
ונראה להוסיף כי אברהם ידע דבר שלא אמרו לעבדו, וזאת שכבר נולדה רבקה הראויה ליצחק כפרושו של רש"י לפסוק "ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה..ובתואל ילד את רבקה" [כ"ב, כ-כ"ג] שהיה אברהם מהרהר בשובו מהר המוריה להשיא את יצחק לאחת מבנות ענר, אשכול וממרא, וה' בישרו שנולדה רבקה בת זוגתו. והרש"ר הירש מציין כי המלה "הנה" בפסוק זה מעידה כי היתה זו תשובה לשאלת אברהם, וה' משיבו כי בנקל יוכל למצוא אשה ראויה ליצחק מילדי אחות שרה – מלכה. ואם כך, מדוע לא מנחה אברהם במפורש את עבדו לקחת אשה ממשפחתו ומבית אביו? אלא רק מארצו וממולדתו? וניתן לפרש כמו אחת מהאפשרויות שמציין הרמב"ן "מולדתי" כמו משפחתי. ואולם גם לפרוש "מולדתי" כארץ הולדתי באור כשדים [כדברי רש"י] יש לומר שאברהם נמנע מלאמר במפורש לעבדו לקחת אשה ממשפחתו, משום שהיה בטוח שכשהעבד יגיע לחרן, הוא בסופו של דבר יגיע לבית משפחתו כהבטחת ה', וזהו עוד פן באמונת אברהם בהשגחתו הפרטית של ה'.
ועדיין יש מקום להקשות: וכי בבית בתואל היו כולם אנשי מידות טובות? והלא לבן – אחי רבקה – ידוע היה כרמאי? וכיצד יצחק ורבקה השולחים את יעקב לבית לבן אינם חוששים להשפעות המידות הרעות שבבית לבן? ונראה להוסיף כי אברהם ידע כי בארץ מולדתו שחיתות המידות לא היתה אידיאולוגית או נובעת ממניעים פנימיים, אלא מדאגה אנוכית לאינטרס כלכלי צר של עצמם [כמו חמדנותו של לבן], ואף שהיא פסולה לכשעצמה, ניתן להתגבר עליה בממון, ולפיכך הצטייד אליעזר ב"כל טוב אדוניו בידו". ולפיכך, גם בחן אליעזר את רבקה במידת גמילות החסדים. וחיזוק לכך מוצאים אנו בפרשיות מאוחרות יותר, בעת שהות יעקב בבית לבן, שם למרות הכל התאפשר לו לשמור על תרי"ג מצוות, ועל יושרו האישי. אפילו ללבן היתה רתיעה ויראה כלפי אלוהי יעקב כפי שעולה מפרשת מרדף לבן אחר יעקב הבורח מבית לבן [פרשת ויצא] וניתן היה להגיע עמו לברית בגלעד. במקום ששחיתות המידות אינה עמוקה ומושרשת, אלא היא נובעת ממניעים ממוניים, יש לאנשים שאינם רודפי ממון יכולת להתמודד איתה. אצל אנשי כנען שחיתות המידות היתה מקודשת כערך, ומשום כך נמנע אברהם עצמו מלהתערות בקרבם, וביקש להבטיח זאת גם בשידוכי בנו יצחק.
(נשלח ע"י יואב מיליס, לע"נ הוריו זהרה ושמעון מיליס ז"ל ולע"נ אחיו צדוק בן שמעון וזהרה מיליס ז"ל)