"למען ייטב לי בעבורך" – בזכות עמידת האשה
פרשת לך לך היא פרשת יסוד באמונה בה'. הפרשה פותחת בניסיון הראשון לאברהם "לך לך מארצך", ורש"י פירשו: לך להנאתך ולטובתך. אף בניסיון עקידת יצחק [פרשת וירא, כ"ב] מצווה ה' את אברהם "ולך לך אל ארץ המוריה.." [כ"ב, ב], ואולם רק לאחר עמידת אברהם בניסיון העקידה מעיד ה' על אברהם: "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה.." [כ"ב,י"ב]. בעוד שהעמידה בנסיון הראשון הפותח את פרשתנו מעיד על אמונת אברהם בהבטחת ה' לברכו, לגדלו ולהרבות זרעו, העמידה בניסיון האחרון משמעותו עמידה מוחלטת באמונה בה', לא אמונה תועלתנית, אלא אמונה ללא תנאי, כזו שלא מתלה את האמונה בכך שה' יעזור לאדם. אמונה שבה האדם מאמין בה' ומקיים את ציוויו ללא שום תנאי וללא שום ציפייה לשכר. זהו ההבדל העצום והמהותי שבין האמונה בעזרת ה' לאמונה בה' [י.לייבוביץ]. בשניהם עמד אברהם.
על רקע זה גם יש לבחון את נסיונו השני של אברהם ברדתו מצרימה בשל הרעב. מדוע אברהם יורד מצרימה, ולא שם בטחונו בה' שיצילו מהרעב בכנען? רש"י מציין שהרעב היה רק בכנען כדי לנסות את אברהם אם יהרהר אחר הבטחת ה' ללכת לכנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה. ולדעת המדרש הגדול היה רעב זה הרעב הראשון בעולם ורק בכנען, ולמרות זאת לא הרהר אברהם אחר מידות ה'. אברהם עושה את המתחייב מהנסיבות להצלת עצמו ומשפחתו – לרדת למצרים שבה אפשר להתקיים עד יחלוף הרעב – ולא ממתין לסיוע ניסי מה', כמאמר חז"ל [פסחים, ס"ד] שעל אף שהצדיקים בטוחים בה' אין הם סומכים על הנס. לדעת הרש"ר הירש חובה על האדם לעשות את שלו במסגרת הגבול המותר, ורק לאחר שעשה את המוטל עליו, ישליך יהבו על ה'. וכך נהג אברהם.
לכאורה התנהלותו של אברהם ברדתו למצרים תמוהה. כיצד ומדוע אברהם מבקש מרעיתו שרה לאמר שהיא אחותו על מנת "שייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"? גם כאן אין אברהם סומך על עזרת ה', ונוהג בדרך שתקטין את הסיכון שיהרגו אותו על מנת לתת את האשה היפה ביותר למלך [רמב"ן]. ויש לתמוה כיצד אברהם מוכן לסכן את אשתו בשביל להציל את עצמו? חלק ממפרשי המקרא סברו כי אברהם לא ידע כי הנשים המצריות היו כעורות ושחורות מאחר ולא יצא מעולם את כנען, וגילה זאת רק במצרים, ולו ידע על כך מראש היה מעדיף את הסכנה והצער שבחיי הרעב על פני סיכון חייה של שרה. המצרים כלל לא היו חוקרים מה היחס בין אברהם לשרה, אלא היו מניחים מייד שהיא אשתו, והורגים את אברהם כדי לקחת את שרה. לפיכך ביקש אברהם משרה להקדים וליזום את האמירה שהיא אחותו [אברבנאל]. בהצגת שרה כאחותו ביקש אברהם "להרוויח זמן".לדעת האברבנאלאם אחד מנכבדי המצרים יבקש לשאת את שרה לאשה ייפתח משא ומתן שבמסגרתו ינסו לפתות אותו במוהר רב, ובמהלך הזמן הזה יתחמק בתחבולה או שישוב לכנען, או שבין כך לכך יכולה לבוא עזרה משמים. כלל לא עלה על דעת אברהם שהמלך בעצמו יבקש את שרה לעצמו.
הסבר דומה מספק הרש"ר הירש ומדגיש כי לטובת שרה – בניגוד לעולה מהכתוב עצמו – ביקש אברהם משרה לאמר שהיא אחותו. שכן כאשה נשואה ריחפה עליו סכנת מוות ועליה סכנת חיי קלון. כאשה פנויה ינסו המצרים לזכות בה באמצעות חסדים שיעריפו עליו כ"אח". לדעת הרש"ר הירשאברהם דיבר בלשון נקיה שעה שאמר: "והרגו אותי ואותך יחיו", והתכוון לומר שלו היו הורגים גם את שרה היה בכך רע פחות מאשר להותירה בחיים של קלון.
בקשת אברהם משרה חושפת מקצת את יחס אברהם לשרה כיחס של אסירות תודה מראש. התורה לא מציינת את תגובת שרה לבקשת אברהם להציג עצמה כאחותו, אלא דוקא את העובדה שאברהם טורח לנמק בפני שרה את בקשתו. הרש"ר הירש מעיר ששרה כלל לא האמינה בסכנה, שכן מתוך ענוותנותה אין היא יודעת כלל שהיא אשה יפה. לפיכך הוסיף אברהם ואמר: עשי למעני, אכיר לך טובה אם תצילי את חיי, אם לא למענך!
לדעת המדרש רבה ביציאה מחרן עשה עצמו אברהם לעיקר לפי הכתוב:"ויקח אברם את שרי אשתו ואת.." [י"ב,ה], וסופו שנזקק אברהם להיות טפל לשרה ברדתו למצרים, שאז הוא זקוק לעזרת שרה כדי להציל את עצמו, ובהמשך: "ולאברם היטיב בעבורה" [י"ב, ט"ז]. מכאן למד המדרש הגדולשלעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו.
למה התכוון אברהם בדבריו "למען ייטב לי בעבורך…"? רש"י פירש: יתנו לי מתנות. האמנם אברהם – המסרב להצעת מלך סדום "..והרכש קח לך" [י"ד, כ"א] – מצפה לקבל מהמצרים מתנות? ומדוע לא הקדים הצלת חייו לנתינת המתנות? לדעת הציוני דרך [מובא בטללי אורות] נתינת המתנות היא הדרך והאמצעי שבה המצרים יבקשו לפייס את אברהם על מנת לזכות בשרה, ומכך תושג התכלית של הצלת חיי אברהם. ואכן גם הכלי יקר מציין שאברהם לא ביקש מהמתנות שקיבל מהמצרים על ידי שרה, שכן מוכרח היה לקבלם כדי שלא יהרגוהו, שכן אלו היו מתנות חנופה לאברהם. אברהם משיב מתנות אלו לבני קטורה [היא הגר המצרית כדברי רש"י] כמאמר הכתוב: "ולבני הפלגשים…נתן אברהם מתנות" [בראשית, כ"ה, ו].
ויש לתמוה על תחביר המשפט: "למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך". לכאורה, יכול היה אברהם להתנסח באפשרויות נוספות: למען ייטב לי וחיתה נפשי, או: למען ייטב לי וחיתה נפשי בגללך, או: למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי, ועוד. ואפשר לפרש כי ביקש אברהם להשיג שתי תכליות: האחת הטבה גשמית, כפי שאכן עשה פרעה: "ולאברם היטיב בעבורה.." [י"ב, ט"ז], והשניה – רוחנית. נפשו של אברהם תחיה בגלל [=בזכות] שרה. אברהם אינו מבקש את ההטבה הגשמית עבור עצמו, אלא "בעבורך" – בעבור שרה. ואילו פרעה היטיב עם אברהם "בעבורה" – בשביל שרה. אברהם מבקש את הטוב הגשמי לא לעצמו אלא עבור שרה שהיא כל "ביתו" [=משפחתו], אשר ממנה מובטח לו: "וגם נתתי ממנה לך זרע" [י"ז, ט"ז]. אך תפיסת פרעה שונה לחלוטין. הוא מיטיב לאברהם כחנופה כדי לקבל את הסכמתו לקחת את שרה לעצמו. אברהם אינו זקוק כלל למתנות גשמיות ואינו מבקש אותם לעצמו, שכן כבר הובטח לו "ואברכך"- בממון רב, כדברי רש"י.והדבר גם מתיישב עם תשובת אברהם להצעת מלך סדום: "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך.." [י"ד, כ"ג]. גם מול מלך סדום מבקש אברהם רק להבטיח את שכרם של ההולכים עמו, אשר סכנו חייהם: "בלעדי, רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם" [י"ד, כ"ד].
ההטבה הגשמית הינה רק אמצעי להשגת התכלית העיקרית שמבקש אברהם – להחיות את נפשו – את חייו הרוחניים והמוסריים. אברהם אינו מוטרד מהסכנה לחייו הפיזיים, אלא מהסכנה המוסרית שרבצה לפתחו של אברהם עת בשל הרעב בכנען נכפה עליו להתמודד עמה ברדתו למצרים. לפיכך, אברהם מודע לסכנה המוסרית שאליה תיקלע שרה במצרים, ואומר לשרה שבזכות עמידתה בפני הסכנה המוסרית תחיה נפשו. כיצד תושג מטרה זו אם תאמר שרה שהיא אחותו? אברהם סבר שאם שרה תוצג כאחותו, ינסה מי מהמצרים שיחמוד בה לקנות אותה "בדרכי שלום" ע"י פיתויו במוהר ובמתנות. וכך אכן קרה עת פרעה מנסה לפתותו במוהר ומתנות. אברהם בטוח היה ששרה תעמוד בפני הסכנה המוסרית, ובכל מקרה יעמוד ה' לימינה. שרה מודה בפני פרעה [כשמחוץ לארמון הציגה עצמה כאחות אברהם] שהיא אשת אברהם, ומשנודע הדבר לפרעה אבדה תקוותו לזכות בשרה בדרך פיתוי אברהם, וה' מתערב ומביא נגעים בבית פרעה "על דבר שרי". ותהה הכלי יקר מדוע נענש פרעה אם שרה אמרה שהיא אחות אברהם? ולדעתו, פרעה בחר להאמין לדברי שרה שהיא אחות אברהם שנאמרו לשרי פרעה מחוץ לארמון ולא לדברי שרה כשהיתה אתו עת אמרה לו שהיא אשת אברהם.
כאמור לעיל, התורה לא מציינת התנגדות מצד שרה לבקשת אברהם, שכן שרה יורדת לסוף דעתו של אברהם כי תכלית ייעודם היא הצלתם הרוחנית מהסכנה המוסרית שרבצה לפתחם בירידה למצרים ומשום כך היא מסכימה לשתף פעולה עם אברהם ואף להסתכן. ולפיכך זה גם לטובתה של שרה עצמה.
(נשלח ע"י יואב מיליס לע"נ הוריו זהרה ושמעון מיליס ז"ל ולע"נ אחיו צדוק בן שמעון וזהרה מיליס ז"ל)