כלי יקר
כתוב בפרשתנו: "איש כי ידר נדר לה', או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היצא מפיו יעשה", וממשיכה אח"כ התורה לפרט את כללי הנדרים והשבועות. מבין השורות של הפסוק הנ"ל ואלה שאחריו, אפשר ללמוד על העוצמה שמייחסת התורה לכח הדיבור של האדם.
כתוב במעשה בראשית: "וייצר ה' א-להים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים". תרגום אונקלוס על התורה מתרגם לארמית את המלים "נשמת חיים" "רוח ממללא", ובעברית "נפש מדברת". כלומר כח הדיבור המייחד את האדם משאר בעלי החיים, הוא ביטוי מרכזי לכוחות הרוחניים המיוחדים שניתנו לאדם.
את הכלי היקר שקיבל האדם, הוא כח הדיבור, אפשר להמשיל לכלי אוכל יקרים ומיוחדים, שמוציאים ומשתמשים בהם רק בארוחות מיוחדות ומשובחות. אם משתמשים בהם לאוכל בעל חשיבות פחותה, מבזים את כלי האוכל האלה. כך גם כח הדיבור הוא כלי יקר שקיבל האדם, ויש לשמור עליו ולהשתמש בו באופן שלא יבזה אותו.
ומכאן גם מובנים מאוד דברי הגמרא הבאים: "ואמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא" (תרגום: אל יאמר אדם לילד קטן 'אני אתן לך משהו', ובסוף לא יתן לו, כי זה מביא את הילד ללמוד לדבר שקר). לפי דברינו, מעבר לשקר, גם עלולים ללמד ע"י זה את הילד לזלזל בחשיבותו של כח הדיבור.