פרשת בהעלותך: "המקנא אתה לי" ? על העדר מונופולין וגבול לרוח / כתב: עוה"ד מיליס יואב

הדפסה

מוקדש לע"נ הורי זהרה ושמעון מיליס ז"ל/ בהעלותך – תשע"א

לעיון בכל דברי התורה באתר עוה"ד מיליס יואב לחץ כאן

ענין המתאווים לבשר המובא בפרשת בהעלותך מביאה את משה ? באופן יוצא דופן ? להתריס כלפי ה': "למה הרעת לעבדך..לשום את משא כל העם הזה עלי" [י"א, י"א]. ותמה בעל העקידת יצחק כיצד אותו משה אשר דרש מה' למחול לעם ישראל על חטא העגל: "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" [שמות, ל"ב, ל"ב], "הגיע לפריעת מוסר אצל בוראו?". ונראה כי ה' מבין לכעסו של משה ומסכים לבקשתו ע"י מינוי שבעים איש שישאו עמו במשא העם, אך בכך מעמיד את משה בניסיון חדש וקשה יותר כיצד משה יקבל המופקדים עמו במשא העם ויסכים לאצול מרוחו עליהם [נ.לייבוביץ].משה עומד בניסיון זה באצילות מעוררת כבוד עם מסר גדול לכולנו.

מי היו אותם שבעים איש שמשה התבקש לבחור? לפי מדרשי רבה ותנחומא היו אלה שוטרי ישראל שהוכו במצרים על שאר העם, לכן אמר ה' "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" ["יא, ט"ז]. "ללמדך, שהשוון ה' למשה. מכאן אתה למד, שכל המוסר עצמו על ישראל, זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש" [מדרש תנחומא]. והמדרש התימני הגדול למד מכאן על החובה לחלוק כבוד לזקנים: "ומה אם מלך המלכים ברוך הוא חולק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה בשר ודם צריך לחלוק להם כבוד".

מדוע נצטווה משה לבחור שבעים איש מזקני ישראל ולא הוטלה משימה זו על הלווים והכהנים? לדעת בעל המשך חכמה אילו היו נבחרים שבעים הזקנים משבט לוי שהוקדש לעבודת המקדש היו אומרים לישראל לעצמם שאין להם את הסגולה והכח להנהיג, שכן הם לא נולדו בני לוי, ולפיכך אין הם צריכים למנוע עצמם תאוות בשריות. בחירת זקני העם ? מנהיגיו הרוחניים שהיו בתקופה מאוחרת יותר ל'סנהדרין' – דוקא מכל שבטי ישראל מעבירה מסר חשוב שכל אחד מישראל ? אם אמנם במעשיו, התנהגותו ומאמציו הוא מתעלה מעל האחרים ? ראוי להגיע לדרגה זו של הנהגת העם [י.לייבוביץ].

כיצד בחר משה את שבעים האיש? לפי התלמוד [סנהדרין, י"ז, ע"א] משה בחר ששה מכל שבט, וכתב על שבעים פתקים "זקן", ושני פתקים נשארו חלקים, ונתן כל הפתקים בקלפי. כל השבעים ושתיים איש הוציאו פתק מהקלפי, ואלו שנטלו הפתק "זקן" נבחרו. לדעת חכמים, שני נבחרים ? אלדד ומידד ? נשתיירו בקלפי, דהיינו לא נבחרו להיות מבין שבעים האיש, ולכן נאמר לגביהם "והמה בכתובים". לדעת ר' שמעון, אלדד ומידד נבחרו להיות בין זקני העם, אך מתוך ענוונותם נשארו במחנה ולא יצאו לאהל מועד. ולפיכך זכו אלדד ומידד עפ"י המדרש תנחומא [עץ יוסף] בחמשה יתרונות על פני שבעים הזקנים: 1)הזקנים התנבאו רק למחרת והם נתנבאו מה שעתיד להיות בסוף ארבעים שנה; 2) הזקנים לא נכנסו לארץ והם נכנסו; 3) הזקנים לא הוזכרו בשמותם ואילו הם זכו לאזכור שמותיהם בתורה; 4) הזקנים נפסקה נבואתם שהיתה משל משה, שכתוב:"ויאצל מן הרוח…ויתנבאו ולא יספו" [י"א, כ"ה] ונבואת אלדד ומידד לא נפסקה; 5) הזקנים נתנבאו ממשה והם נתנבאו ישירות מה' שכתוב: "ותנח עליהם הרוח" [י"א, כ"ו]. ואכן, מדרשי רבה ותנחומא [ובעקבותיהם רש"י] מסביר שעל אף שהזקנים נתמלאו מרוחו של משה, דומה היה משה לנר דלוק שהדליקו ממנו נרות הרבה ואור דלקתו לא חסר.

אם אלדד ומידד זכו לחמשה יתרונות על פני הזקנים, מדוע כועס יהושע ומבקש ממשה:"אדני משה כלאם" [י"א, כ"ח]? לדעת בעל התכלת מרדכי [מובא בטללי אורות] הנער שהודיע למשה על התנבאותם של אלדד ומידד במחנה חשד שהם נשארו מתוך גאווה במחנה ולא יצאו האהל, למרות שהיו "בכתבים" [=בין הנבחרים]; אבל משה הבין שהם נשארו מתוך ענווה ולכן הגיב:"המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים". ולדעת העץ יוסף הואיל ונבואת אלדד ומידד לא היתה מואצלת ממשה אלא ישירות מה', "נתקנא יהושע בהם שעושין עצמן כמו משה", ומשה השיב: "פשיטא אם יהיו מואצלים מן הרוח אשר עלי שלא אתקנא בהם, כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו [סנהדרין, ק"ה]. אלא אפילו 'כי יתן ה' את רוחו עליהם' ולא יהיו תלמידי, מכל מקום לא אתקנא בהם" [כלי יקר]. למה התכוון יהושע בהצעתו למשה 'כלאם'? ? לדעת רש"י: "הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם". לדעת בעל הכתב סופר אם יטילו על אלדד ומידד להיות טרודים בצרכי הציבור, הם ירדו במדרגת נבואתם, כי העיסוק בצרכי הציבור גורם להתבטלות מעבודת ה', וע"י כך יתחדד ההבדל בין נבואת משה לנבואת אלדד ומידד. שכן נבואת משה לא ירדה על אף שהיה טרוד ועסוק עם הציבור.

דומה שהויכוח בין יהושע למשה הוא שרשי ועמוק יותר ועומדות ביסודו שתי תפיסות שונות של הרוח. יהושע ראה בהתנבאותם של אלדד ומידד התנבאות של אנשים "לא קרואים", שלא נקראו לאוהל מועד, ורואה בהתנבאות זו סכנה של פריצת גדרות וערעור סמכותו של משה; מנגד, תפיסת משה היא ש"אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח" [קהלת ח,ח],ואינו מעונין שהרוח תוגבל בסמכות היררכית כלשהיא [נ.לייבוביץ]. ואת זה ניתן ללמוד מדיוק תשובת משה ליהושע: "כי יתן ה' את רוחו עליהם",ומסכים שה' יתן ישירות את רוחו של ה' על כל עם ישראל, ולא רק יאציל מרוח משה למספר מצומצם של זקנים.

ואכן הרש"ר הירש למד כאן מסר חשוב בהנהגה רוחנית והיעד אליה היא צריכה לחתור, וזו לשונו: "כי נתגלה כאן שמינוי הרשות הרוחנית העליונה בישראל לא באה לייסד מונופולין של הרוח, כי הכישרון הרוחני הניתן מאת ה' איננו מותנה בשום משרה ותפקיד, והאחרון בעם ראוי ליטול חלק ברוח ה' ? לא פחות מן הראשון במשרה רמה. אולם דברי משה הם מופת נצחי לכל המורים והמנהיגים בישראל המורה להם, כי האידיאל העליון של פעילותם יוגשם כאשר יזכו להיות מיותרים בעם בהגיע העם בכל שכבותיו לאותה מעלה רוחנית, שאין הוא זקוק עוד למורים ולמנהיגים! ואכן הבאים אחרי 'הזקנים' האלה ירשו את רוח משה רבם, והם ראו זאת כתפקידם העליון להרביץ תורה בישראל. וכלל גדול מסרו לכל המנהיגים הרוחניים של עמם: 'והעמידו תלמידים הרבה' [אבות, א,א].כאשר אמר משה: 'המקנא אתה לי?!' ? הוא שמט את הקרקע מכל מחיצה אפשרית בין 'כהני דת' אנשי קדש לבין 'הדיוטות' אנשי חול".

ונראה להוסיף כי כאשר נשמעים דברים אלו ממנהיג בדרגתו של משה עליו מעידה התורה "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" [י"ב,ג], המנהיג שמחל על כבודו ולא העיר מאומה לאחיו המדברים לשון הרע עליו עד כי ה' מתרעם על מרים ואהרון עבורו ומעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא" [י"ב,ז], לא רק שאין ולא יכול להיות מונופולין על הרוח, אלא גם אין גבול לרוח, ולעומק הרוחניות שהאדם יכול להתעלות אליה, באם יחפוץ.