חצי שבט המנשה
מדוע הוסיף משה את חצי שבט המנשה לבני גד ובני ראובן, בישיבתם מעבר לירדן?
אומר על זה המדרש:" לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם – על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן." (פסיקתא זוטרא, מטות, עמ' ק"מ.)
לפי זה הדגש המיוחד בפסוק לפיו שבט מנשה הוא "שבט מנשה בן יוסף" נועד להזכיר לנו את מעשיו של מנשה כשנשלח על ידי אביו להחביא את הגביע באמתחתו של בנימין, ובכך הביא את האחים לקריעת בגדיהם.
נראה שחלוקת נחלת מנשה לשניים היא מעין עונש במידה כנגד מידה, על הצער שגרם יוסף לאחיו. אך התבוננות במפת ההתנחלות מעלה כי השטח שקיבל מנשה, משני עברי הירדן, הינו שטח עצום – השטח הגדול ביותר מבין נחלות השבטים. לכן נראה שיש לראות בנחלה הנוספת שקיבל מנשה, דווקא את הנחלה הכפולה שמקבל הבכור.
ספר דברי הימים מתאר כיצד ראובן, בכור לאה, איבד את בכורתו "בחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן ישראל" (דה"א ה', א) ולכן הבטיח יעקב ליוסף, בכור רחל: "ואני נתתי לך שכם (=חלק נוסף) אחד על אחיך" (בראשית מ"ח, כב). ואכן, יוסף קיבל שתי נחלות: נחלת אפרים ונחלת מנשה. אך נראה שגם מנשה כבכורו של יוסף – קיבל מעיין שתי נחלות בעצמו, האחת ממזרח לירדן והשניה ממערב לו.
לכן נראה שאפשר להבין באופן שונה את הקישור שעורכת הדרשה, בין ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי לבין קריעת האחים בעת שנתגלה גביעו של יוסף. מגמתו של יוסף בהחבאת הגביע היתה חשיפת הערבות ההדדית שבין האחים, בכדי להביא את שבטי ישראל לאיחוד מחודש. קריעת בגדיהם של האחים על כך שאח נוסף יילקח מהם, הייתה רק אשליה – שכן דווקא קריעה זו היא שחשפה את הקשר הפנימי בין האחים – והיא שהביאה לאיחוד מחדש של כל האחים יחדיו.
דווקא בכדי שראובן בכור לאה שנדחה, וגד בכור שפחת לאה שנדחה אף הוא – לא יתנתקו מעם ישראל, צירף אליהם משה את שבט מנשה – בכור בכורה של רחל. במבט חיצוני, לכאורה משה קורע כאן את שבט מנשה, אך גם קריעה זו היא רק אשליה – שכן דווקא העובדה שמשני עבריו של הירדן יושבים בני אותו השבט, היא זו שתאפשר את חיבור שני עברי הירדן, כך שהיושבים בשני צדדיו – יראו זה בזה את אחיהם.
(מתוך אתר ישיבות בני עקיבא, בשם איתן פנקלשטיין)