משמעות דיני עבדות לימינו
פתיחה
אחד הנושאים המרכזיים בפרשתנו הוא דיני עבדים. אנו נוטים לתפוש את הנושא כרחוק מאיתנו מאוד, וככזה ששייך לעידן אחר; אך אנו יודעים שלתורה יש משמעות ומסר לכל הדורות, לכן עלינו לברר מה ניתן ללמוד מכך גם לימינו.
לפני שנתחיל, יש להקדים עובדה אחת: דיני עבדות נוהגים רק כאשר היובל נוהג. כלומר – בצורה מהותית, אי אפשר לקיים עבדות אם לא בנויה בתוך המערכת היכולת של העבדים להשתחרר.
עבד עברי
"ונמכר בגנבתו"
לפי הנאמר בפרשתנו (שמות כ"ב, ב) מי שנמכרים לעבדים הם הגנבים: "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" (שמות כ"ב, ב). לא כל גנב נמכר בגנבתו – מפשט הפסוקים, עולה שדווקא הגונב שטובח או מוכר את הבהמה שגנב, הוא נמכר בגנבתו, וכן דווקא עליו חל דין "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים" (שמות כ"ב, א). רק אחר כך, מתואר דינו של גנב שהחפץ הגנוב נמצא בידו. יוצא אם כן, שמי שנמכר בגניבתו הוא דווקא גנב מקצועי שיודע להעלים את הראיות מיד אחרי הגניבה. בימינו, אדם כזה היה מוצא את עצמו במאסר למשך שנים לא מעטות. לאור זאת, יוצא שבדיון אודות עבד עברי, ההשוואה איננה צריכה להיות לעומת אדם בן חורין – כפי שאנו נוטים לחשוב – אלא לאדם שיושב בכלא כעונש על גניבתו. עבדות או כלא: איזה מהמצבים עדיף?
בניגוד לנטייתנו הטבעית כנגד העבדות, דומה שניתן למנות כמה יתרונות למערכת ההלכתית של עבדים עבריים, על פני מערכת הענישה של בתי סוהר:
- קודם כל, בכלא רובו הגדול של הזמן עובר בבטלנות גמורה: האסירים אינם עושים שום דבר, ורק יושבים ומדברים זה עם זה – אולי גם מלמדים זה את זה להיות עבריינים יותר טובים. הכנסת אדם לבית סוהר שקולה לאמירה 'שום דבר טוב לא יכול לצאת ממך; לפחות ניפטר מהבעיה שאתה יוצר לכמה שנים'. לעומת זאת, עבד עברי צריך לעבוד. האדון נותן לו רשימה של תפקידים, והוא צריך למלא אותם. הוא שימושי, הוא עוזר לדברים להתקדם ולהתפתח. יוצא ממנו משהו.
- כמו כן, בבתי הסוהר כל העבריינים נמצאים ביחד, ואילו במערכת של עבדים עבריים – העבריינים מפוזרים ברחבי החברה. יתר על כן, הם עושים את ימיהם בחברת אנשים רגילים וכחלק ממשפחה נורמטיבית; אין ספק שזה משפיע על השיקום שלהם.
- לבסוף, כשאדם נכנס לבית סוהר הוא מנותק ממשפחתו, לפעמים להרבה מאוד זמן. אולי פעם בכמה שבועות הוא יכול לראות ולדבר איתם למשך חצי שעה, אבל ברור שיש כאן ניתוק מן המשפחה. לעומתו, עבד עברי איננו מנותק ממשפחתו כלל; להיפך: "אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ" (שמות כ"א, ג) – ומשתמע מן הפסוק, שאשתו נכנסת לעבדות אתו. כניסתה לעבדות איננה מתרחשת בלי סיבה ובלי תמורה: כשם שבעלה חייב במזונותיה ובתמורה זוכה במעשה ידיה, כך אם האדון מתחייב במזונותיה אזי היא צריכה לעבוד בשבילו. חשוב להדגיש: היא לא חייבת לעשות זאת, והיא יכולה לבחור ללכת ולא לקבל את המזונות; אבל ברוב המקרים ישתלם לה להיכנס לעבדות יחד עם בעלה.[1] גם הבנים מצטרפים לסיפור – משום שגם הם עובדים עבור האדון בתמורה למזונם, אולי בעבודות קלות יותר מאביהם – כך שיוצא שהעבד איננו מתנתק ממשפחתו, ויש לכך משמעות כבירה.
"וכי ימוך אחיך"
בנוסף למי שנמכר בגניבתו שמתואר בפרשתנו, פרשת משפטים, אדם עשוי להימכר לעבד עברי במקרה נוסף, המתואר בפרשת בהר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ" (ויקרא כ"ה, לט). כלומר, אדם שנקלע לקשיים כלכליים, ומכר את שדהו ואת אחוזתו; המקרה המקביל בימינו, הוא של מי שפשט את הרגל. גם כאן, ניתן למצוא כמה יתרונות למכירה כעבד עברי, על פני מוסד פשיטת הרגל המודרני:
- העבד זוכה לביטחון כלכלי בסיסי. הוא צריך לעבוד קשה, כי גם עבור אדונו מרוץ ההישרדות הוא לא דבר פשוט, אבל בסופו של יום יש אוכל עבור העבד, עבור אשתו ועבור בניו.
- כפי שצוין בתחילת הדברים, עבד עברי יוצא ביובל. למה? כי ביובל אותם שדה ואחוזה שהוא מכר חוזרים אליו, ויש לו הזדמנות להתחיל מחדש.
- יש הרבה מאוד חסרי בית בעולם, וכאשר מכים פגעי הטבע כמו סופות – הם עלולים לקפוא למוות. לעבד עברי ולמשפחתו יש בית לחיות בו – בית האדון. הם לא נמצאים ברחוב וחייהם אינם תלויים במזג האוויר; יש להם גג לחסות תחתיו ומקום מוגן וחם שהם יכולים להישאר בו.
עבד עברי בימינו
כפי שפתחנו את הדברים, עם כל היתרונות של העבד העברי שפורטו בהרחבה, ייתכן שבעקבות התפתחות החברה מוסד זה איננו מתאים עוד בימינו. ועדיין, נראה שיש עקרונות רבים שראוי ללמוד ממערכת זו, וכדאי לנו לעשות מאמצים גדולים כדי ליישם אותם.
כך, ניתן לדבר על מערכת כליאה שתביא את האסירים לניצול הזמן במקום 'לבזבז' אותו; או על עבודות שירות בקהילה שיש בהן ניצול זמן – בד בבד עם פיזור האסירים ברחבי החברה הנורמטיבית במקום לאסוף את כל הפושעים ביחד, ועם השמירה על התא המשפחתי של הפושע, שלם.
גם ביחס לפושטי רגל, ניתן לחשוב על דאגה למזון בסיסי עבורם בזמן תהליך השיקום; אולי על מגבלת זמן והשבת הנכסים לפשוט הרגל בעתיד; ועל דאגה לקורת גג עבור מי שאיבדו את ביתם. גם כאן, לא הכל ניתן לאמץ כצורתו, ועם זאת יש עקרונות חשובים שעלינו ללמוד מהלכות אלו – וליישם.
עבד כנעני
בנוסף לעבד עברי, התורה מתייחסת לסוג עבדות אחר: עבד כנעני. לגבי עבד כנעני, חשוב להדגיש שאין מדובר באדם בן חורין שנעשה עבד, אלא בשבוי מלחמה. עבד כנעני הוא אדם שקנה את חייו, בתמורה לכך שהוא יהיה עבד. כאשר מתייחסים לדיניו צריכים לשים לב לשוני ביניהם לבין דיני הגויים בשבויי מלחמה.
בספר 'אוהל הדוד תום' שכתבה הארייט ביצ'ר סטואו, הסופרת מציגה שני סוגי עבדות. הסוג הראשון, הוא העבדות של עובדי המכרות. אלו אנשים שחיו במכרות מבוקר עד ערב, מיומם הראשון עד ליומם האחרון. בגלל אוויר המכרות שהיה רווי באבק ובחומרים מזיקים אחרים, הם גם חיו מעט מאוד שנים. עבדות דומה הייתה גם במקומות אחרים – מלחים בספינות, עובדים בתעשיות הצבע והעיבוד, שגם שם האוויר רווי הכימיקלים גרם למותם בגיל צעיר, וכן העבדים בשדות. כל אלו הם מקרים של עבדות המונית, תעשייתית – כאשר אנשים רבים מאוד היו מחויבים לעבוד בעבודות פרך.
התורה אינה מכירה בסוג כזה של עבדות, אלא מתנגדת אליו בחריפות. אין בתורה עבודת פרך של העבדות התעשייתית. העבדות בתורה, מקבילה לסוג השני שמציגה סטואו – עבדות 'משפחתית': העבד ממשיך לחיות עם משפחתו, והוא מעין בן בית אצל אדונו. עבד כזה הוא בעל מעמד דומה לזה של עובדים זרים בימינו. זוהי עבודה של היחיד, ובה העבד הוא רק קצת פחות מאשר חלק ממשפחת האדון. כאמור, זה סוג העבדות שמאפשרת התורה, והיא מתנגדת בנחרצות לסוג הראשון.
עבדים 'ביתיים' עלולים לסבול משתי בעיות: האחת – במקרה שהאדון שלהם אכזר, אך ככל הנראה רוב האדונים לא היו כאלה. השנייה – במקרה שהאדון פשט את הרגל או מת, העבד היה נמכר למישהו אחר, ובמקרים רבים מצבו היה מידרדר. בתורה ישנה התייחסות לעניין של מכירת עבדים מאדון לאדון, במיוחד בסיפורי בראשית: אבימלך נותן לאברהם "צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת" (בראשית כ', יד), ואילו בהמשך כשאברהם נותן לאבימלך רכוש אחר בתמורה, הוא נותן לו "צֹאן וּבָקָר" (בראשית כ"א, כז) – אבל לא עבדים ושפחות. כך, בפרשת וישלח יעקב אומר לעשו: "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" (ל"ב, ו), אבל כשהוא שולח לעשו מתנות – הוא שולח רק מהבהמות. האבות היו מוכנים לסחור בבהמותיהם, אך לא בעבדיהם.
ניכר אם כן, שהתורה מתנגדת בהחלט לאפשרות של מכירת עבד מאדון לאדון, וכך מגינה על העבדים מהסכנה האורבת לפתחם, של הידרדרות מעמדם כשהאדון פושט את הרגל ונאלץ למכרם.
סיום
גם היום, בזמננו־אנו, עדיין קיימת לדאבוננו עבדות המונית במקומות מסוימים. גם הדורות הבאים יצטרכו לעסוק בשאלת היחס לעבדים, השיקום לאלו שהם כבר לא עבדים, היחס לאסירים ולמחוסרי בית.
כאשר אנחנו ניגשים לענות על השאלות הללו, פרשיות העבדים בתורה צריכות לעמוד למול עינינו. בעזרת לימוד יסודי ומעמיק של הלכות עבדים – עברי וכנעני – נוכל לעמוד על עקרונות חשובים בנוגע לשיקום מי שנקלעו למצוקה.
(הרב יעקב מדן. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בסעודה שלישית שבת קדש פרשת משפטים ה'תשפ"ב, סוכמה על ידי מרדכי סמבול ונערכה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).
[1] דוגמא לעיקרון, מצינו כבר בפרשת בראשית: חוה איננה נענשת בגירוש מגן עדן. האדם נענש בגירוש, ואילו חוה 'זוכה' לעונש אחר: אבל אם האדם יוצא מגן עדן, אזי חוה מצטרפת אליו, ובפועל גם היא מסתלקת מגן עדן.
דומה שעיקרון זה עולה גם מהפרשיה אודות מצות הענקה לעבד המשוחרר (דברים ט"ו, יב־יח). בפרשיה מתוארות הן חובת ההענקה לעבד המשתחרר, הן רציעת עבד שאיננו מעוניין להשתחרר – ועל כך נוספה האמירה: "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" (דברים ט"ו, יז). לא מצינו דינים אלו בהלכות אמה עבריה, ואם כן מסתבר שהפרשיה איננה מתייחסת לאמה עבריה (כפי שלכאורה משתמע), אלא באשה שנכנסה לעבדות יחד עם בעלה שנמכר כעבד עברי.