על שידוכים, תפילות וחסדים

הדפסה

א. שידוכים ותפילות

במרכז פרשתנו עומד השידוך של יצחק ורבקה. שידוכים מעולם לא היו משימה קלה, כך מסתבר, וגם מציאת השידוך שהוטל על אליעזר עבד אברהם דרש השקעה ומאמץ.

אברהם אבינו מבקש שתי בקשות בנוגע לשידוך של בנו. ראשית, מבקש אברהם שהאישה תהיה מבנות מולדתו: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (כ”ד, ד')

בנוסף אברהם דורש, בעקבות חששו של אליעזר, שהאישה תגיע אל ארץ כנען ושיצחק לא יעזוב את הארץ בשבילה, חלילה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם: וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה" (שם ו'-ח')

התנאי הזה של אברהם טומן בקרבו גם תפילה. בפסוקים ו' ו-ח' מתואר התנאי של אברהם, וניתן בקלות לקרוא אותם תוך דילוג על פסוק ז'. בכל זאת אברהם משלב בבקשה הזו גם תפילה, הפותחת במילים "ה' א-לוהי", מכיוון שהוא מודע למורכבות הבקשה.

התפילה היא המוטיב המרכזי המלווה את שידוכו של יצחק. שידוכו של יצחק מתחיל בתפילה אותה ראינו זה עתה, ומסתיים בתפילת מנחה: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (כ"ד, ס"ג, ברכות כו:). בתווך נמצאת התפילה המרכזית – תפילתו של אליעזר עבד אברהם.

ניתן וצריך ללמוד מכאן על חשיבותה של התפילה בחיפוש שידוכים, שהרי אנחנו יודעים ש"מ-ה' אישה לאיש" (מועד קטן יח:).

מלבד הלימוד החשוב הזה, ננסה לעיין בשיעור זה בתפילתו של אליעזר בעקבות פרשנותו של רבינו, אור החיים הקדוש, לתפילה זו.

ב. תפילת העבד ותפילת רבו

נקדים בהתבוננות קצרה בתפילת אליעזר: "וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (כ"ד, י"ב-י"ד)

ניתן לחלק את התפילה של עבד אברהם לשני חלקים:

• בקשה מ-ה' שיענה לתפילתו ובקשתו של אברהם.
• התנאי המפורסם של אליעזר וה'מבחן' שהוא עושה לנערה על מנת לדעת האם היא המיועדת ליצחק.

בפשטי המקראות, מעורר המבחן הזה שאלות רבות. מדוע אליעזר צריך מבחן – הרי אין שום תנאי לשידוך חוץ מההשתייכות המשפחתית! מדוע דווקא במבחן זה בוחר אליעזר? מה היה קורה אם נערה שלא ממשפחתו של אברהם הייתה עומדת במבחן? הגמרא (תענית ד.) שואלת שאלה דומה: מה היה קורה אם הייתה מגיעה בחורה חיגרת או סומא? ועוד כהנה וכהנה.

לעומת חלקה השני של התפילה, החלק הראשון לכאורה ברור ופשוט – אליעזר מבקש הצלחה בשליחותו. מה יותר טבעי מכך?

רבינו בפירושו תוהה גם על חלקה הראשון של התפילה, כיוון שלכאורה תפילה זו מיותרת. אברהם עצמו כבר התפלל וביקש מהקדוש ברוך הוא שיסייע לאליעזר בשליחותו – מדוע אליעזר מתפלל גם? האם אין די בתפילתו של אברהם רבו? רבינו משיב: "בטוח היה אליעזר באדונו שתפלתו מקובלת אשר התפלל הוא ישלח מלאכו וגו' והוסיף הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי ליעשות הדבר על ידו, כי ימצא לפעמים שתהיה מניעה לקיים דברי התפלה מצד האמצעי, לזה התפלל לא-להי אדונו שיקרה לפניו" (אור החיים כ"ד, י"ב)

אליעזר לא חשד לרגע שתפילתו של אברהם לא תתקבל. הוא ערער רק על יכולותיו שלו.

בפרשתנו אליעזר לא נקרא בשמו, אלא מתואר תמיד כ'עבד אברהם'. העבד הוא בבחינת האמצעי, דהיינו הדבר שממצע בין האדון לבין רצונותיו. הוא אחראי להוציא את רצונותיו של האדון אל הפועל. כך גם כאן – אברהם מתפלל שתמצא אישה לבנו ואליעזר בטוח שכך יהיה, אך הוא חושש שמא לא הוא יזכה לקיים את המצווה הזו. לכן הוא מוסיף ומדגיש בתפילתו: "הקרה נא לפני היום" כדי שאכן השידוך יתבצע על ידו.

האלשיך רואה ברצונו של עבד אברהם לבצע את השליחות בעצמו, סיבה דווקא לחלקה השני של התפילה: "אמנם אומר כי שנים הם הדברים אשר אליהם נתן אל לבו לעשות כן… כי היה ירא וחרד פן יעשה הדבר ולא על ידו, כי יאמרו לו אביה ואמה, הנה רבקה לבן אדוניך לאשה אך לא תלך עמך כי אם עם רבים ונכבדים גדולים ובני חורין, כי חרפה היא לנו לתת את בתנו ביד עבד איש מקנת כסף" (אלשיך כ"ד, י"ב)

אליעזר פחד פן אנשי ביתה של רבקה ימאנו לתתה ליצחק על ידו, לכן הוא 'יצר' כאן מהלך א-לוהי המכוון את רבקה אליו.

כאשר מדקדקים בפסוקים המתארים את הסכמה אחי רבקה להליכתה עם אליעזר, ניתן לראות שאכן העובדה שיש כאן סימן א-לוהי היא זו שהכריעה את הכף: "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵ-ה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב"  (כ"ד, נ'-נ"א)

אלא שכל המהלך הזה של אור החיים והאלשיך אומר דרשני – מדוע לאליעזר היה חשוב כל כך שהשליחות תעשה על ידו? "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" (בראשית רבה ס', ח'), ועל כן נעיין היטב בדברים וננסה להבין מה אנחנו יכולים ללמוד מכך על דמותו של אליעזר – ומדמותו לחיינו אנו.

ג. אליעזר עבד אברהם

העובדה שאליעזר 'חוזר' כאן על תפילתו של אברהם, יכולה ללמד אותנו על הקשר העמוק שבין עבד לאדוניו: "אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו, אמר רבי אלעזר: שמושל בתורת רבו. הוא דמשק אליעזר – אמר רבי אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים" (יומא כח:)

למעשה, הגמרא רואה בדמותו של אליעזר תלמיד של אברהם – הוא גם מושל בתורת רבו וגם דולה ומשקה ממנה לאחרים. בכך, אליעזר מפיץ את משנת רבו בעולם כולו. אם עבד רגיל נשלח למלא את רצונו של אדוניו בצרכיו הגשמיים, אוכל, שינה וכדומה, אצל אברהם אבינו אותו הדבר קורה בצורה רוחנית: מטרתו וחזונו בעולם הוא להפיץ את תורת ה' והדבר נעשה, בין השאר, על ידי עבדו המושל בכל אשר לו.

גם מציאת שידוך ליצחק אינה רק משימה גשמית וארצית, אלא – בעיקר – משימה רוחנית. צריך למצוא אישה שקשורה למשפחת אברהם, שתסכים לעשות מעשה דומה מאוד לזה שעשה אברהם בתחילת דרכו: לעזוב את ארץ מולדתה ובית אביה וללכת – רק מכח ציווי ה' – אל בעל שהיא איננה מכירה.

לאור נקודת המבט הזו על מציאת השידוך ליצחק אבינו, ניתן להבין את שני חלקי תפילתו של אליעזר: בחלק הראשון הוא אכן חוזר על תפילת אברהם, כי זו מהותו כעבד, ההורדה של הרעיונות הגבוהים אותם מייצג אברהם אבינו לחיי המעשה. בחלק השני, כיוון שמציאת השידוך אינה עניין ארצי וגשמי אלא עניין רוחני, אליעזר סבור שהשידוך צריך להיעשות על ידי הקב"ה ולא על ידו.

אליעזר מאמין בשליחותו החשובה והתייחסותו למשימה שאברהם נותן לו אינה כעול. בקלות יכול היה אליעזר לומר 'לא מצאתי' ולקחת אישה שאינה מבית אברהם חזרה לארץ כנען. אך העבד מנסה לעשות את מעשיו בתכלית הדיוק, עד כדי תפילה שאכן הקדוש ברוך הוא יזכה אותו – משום שאליעזר מבין שהוא חלק ממהלך גדול. אין זה עוד שידוך פשוט, אלא משימה רוחנית להקים עולה של תורה. למשימה כזו אליעזר מתגייס ואף מתפלל ש-ה' יעזור לו בה.

כולנו עבדי ה', ויכולים אנו ללמוד מתפילתו של אליעזר כמה אנחנו צריכים לרצות שקידוש שם שמיים בעולם ייעשה דווקא על ידינו.

ד. הניסוי לרבקה

רבינו מתייחס בפירושו גם לחלקה השני של התפילה ולניסיון אותו עשה אליעזר לרבקה: "וטעם שהוצרך לעשות סדר זה, כי חש לבל יטעוהו משפחת אברהם כשידעו כי הוא מצווה ועומד לקחת בת מהם יתנו לו שפחה משפחותם אשר אתם בבית ויאמרו כי היא מזרעם לזה נתחכם ועשה כסדר זה בהבחנה מובהקת שהיא הותרנות המופלאת שנותנת יותר ממה ששאל ממנה" (אור החיים כ"ד, י"ב)

להבנת האור החיים הקדוש, הניסיון היה אמצעי הזיהוי של רבקה. מידתו של אברהם אבינו היא מידת החסד. גם בחלקה הראשון של התפילה וגם בחלקה השני אליעזר עוסק בחסד: "ועשה חסד עם אדוני אברהם" מחד ומעשי החסד המצופים מכלתו לעתיד מאידך.

לא סתם מידת החסד היא זו שמאפיינת את אברהם. מידה זו שזורה במשך חייו – עשיית החסד עם לוט במריבה, עם אנשי סדום ועמורה, עם חמשת המלכים המובסים במלחמה, עם שלושת האורחים באמצע המדבר ועוד.

יסוד מידת החסד הוא נתינה של דבר מעבר למצופה. אליעזר מבין שתכונה זו חייבת להימצא בכלתו של יצחק. ראשית, כי זו מידה שאברהם ינק מביתו ועל כן היא מעידה על בני משפחתו. בנוסף, ניתן להניח שכלה כזו תדע כיצד להמשיך את אותה מסורת של חסד, צדקה ומשפט אותה התחיל אברהם.

ה. קשר החסד שבין רבקה ויצחק

בראש השנה, יום הדין הקדוש, רבים תמהים על קריאת התורה ביום השני. עקידת יצחק היא אכן פרשייה שאין מתאימה ממנה ליום הקדוש והנורא, אך מדוע אנחנו צריכים לקרוא על בניה של מלכה אשת נחור? מה לנו ולה?

בפרשת וירא מסביר רבינו שלידת רבקה היא עיקרה של פרשייה זו, ואף מסביר שלא בכדי נסמכה לידתה של רבקה לפרשת העקידה: "ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד וגו'. טעם סיפור זה, גם טעם אומרו אחרי הדברים כי אין לו קשר לידת האמורים מצד מה שקדם, זה הוא להודיע שנולדה רבקה בת זוגו של יצחק. וטעם עד עתה ולא קודם כבר הקדמנו כי היה מסטרא דנוקבא ולא היה לו נוקבא עד אחר העקידה שנתעברה בו נפש הזכר אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם וגו' ובתואל ילד את רבקה וגו', זה הוא עיקר הסיפור" (אור החיים כ"ב, כ')

דבריו של רבינו כאן עמוקים ואיננו מבינים את שורשם. בכל זאת ננסה, כמה שידינו מגעת, להבין מעט מזעיר מהם. תורה זו שיצחק נולד מסטרא דנוקבא ובעקידה התגלתה בו נפש הזכר מופיעה בדברי רבינו לאורך כל סיפור העקידה: "והנה בן לשרה פירוש מסטרא דנוקבא ודייק לומר והנה פירוש המזדמן קודם הוא גדר זה, ואמר אשוב פירוש פעם ב' ישוב אליו פירוש לבחינת אברהם שהוא עלמא דדכורא, וזה היה בעקידה דכתיב (כ"ב, י"א) ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו'. והם ב' פקידות פקידה א' שיהי' בעולם יצחק, ב' שתהי' לו נפש היולדת" (אור החיים י"ח, י')

כך גם מסביר אור החיים את פטירת שרה בסמוך לעקידה (ראו דבריו כ"א, א') ושם גם מקשר רבינו בין אותו 'סטרא דנוקבא' לצחוק אותו צחקה שרה: "ולפי מה שכתבתי כי הקפיד ה' על צחיקת שרה וקיים הגזירה שלא תלד שרה אלא בן מסטרא דנוקבא כאומרו (י"ז, י"ט) אבל שרה אשתך יולדת" (שם)

במקום אחר תולה רבינו את ה'סטרא דנוקבא' ביצחק דווקא במעשיו של אברהם:"עוד אפשר לומר כי ה' הקפיד על שאמר לו ישמעאל שבחר בישמעאל. ואפשר כי זה היה סיבה שניתן לו יצחק מסטרא דנוקבא, והוא אומרו שרה יולדת, ונצטער הרבה מצד זה כשעקד אותו על גבי המזבח כי על ידי העקידה ניתנה לו הנפש היולדת ונולדה לו אז רבקה בת זוגו" (שם י"ז, י"ט)

מבלי להיכנס לעומק המושג 'סטרא דנוקבא', משתמע מדברי רבינו (שמבוססים על דברי האר"י הקדוש) שיכולת ההולדה של יצחק הגיעה רק בעת עקידתו.

אקדים ואומר שאת הדברים הבאים אני כותב בהסתייגות עצומה, כי איני בקיא במושגים הללו ובתוכנם, אך תורה היא וללמוד אנחנו צריכים. לכן, ננסה להציע פירוש למהלך שעושה כאן רבינו.

אפשר שיש כאן קשר בין מושג ההולדה הגשמי והרוחני. יצחק אבינו 'מקריב' את עצמו לפני הקדוש ברוך הוא. אברהם אמנם צווה בכך, אך יצחק עושה זאת מרצונו החופשי, כמתואר במדרשים (בראשית רבה נ"ו, ד' ועוד). אם כן, יש כאן מידת חסד עצומה של יצחק אבינו.

מלבד החסד שבא לידי ביטוי במעשי יצחק, נראה שגם אצל אברהם יש כאן תיקון מסוים. המשותף למעשי אברהם ושרה שגרמו להולדת יצחק בצורה זו, הוא ההתעלמות או ההתכחשות ליכולת ה' לתת זרע. אפשר אולי להסביר כי במחשבות אלו אברהם ושרה צמצמו את יכולת החסד של ה' יתברך, וחשבו שהוא לא יזכה אותם בכל החסד שהוא הבטיח להם.

על כן, זרעו של יצחק נעצר. בעקידה אברהם מתקן חטא זה. הוא לוקח את בנו יחידו ש-ה' הבטיח לו, את הסיכוי לזרע ולהמשכיות, ו'מקריב' אותו על גבי המזבח תוך התעלמות מהבטחת "כי ביצחק יקרא לך זרע". יש כאן ביטחון עצום בקדוש ברוך הוא שהוא יקיים את הבטחתו וחסדו. ממש תשובת המשקל לחוסר האמון בדבריו לפני לידת יצחק.

מעשה החסד של יצחק והכרת אברהם בחסדי ה' בצורה מלאה, סוללים את הדרך להמשכיות של אותה מידת החסד. על כן, מופיעה מיד אחר כך רבקה. הקשר בין רבקה ליצחק נוצר על ידי החסד. חסד של המשכיות וחיים על ידי נתינת מים לצמאים באמצע המדבר.

(הרב ישי יסלזון. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. עורך: אורי יעקב בירן. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).