"ועשית כפרת זהב טהור"
תנא ריב"ח הדא מתנית' "ועשית כפורת זהב טהור"יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל'(יר' שקלים א,א) וראה ב'תורה תמימה' שמביא שזה בא ללמד על כל כלי הזהב(כרובים שלחן מנורה ומזבח)והקשה שעל הזהב אומרים שלא משתמשים בו בשל העגל אז איך כאן אומרים שמשתמשים בגלל העגל?ותרץ (ע"פ הגמ' בר"ה)שדווקא אדם לא יכנס בזהב כי הוא החוטא.
וניראה להוסיף שלמדו זאת על הכפרת(בנוסף למה שה'תורה תמימה' פירש משום שהוא הראשון שמופיע וגם לשון כפרה)משום שקודם לזה נאמר "ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך,ועשית כפרת"וגו' שדרשו סמוכים שהלוחות (העדות) נישברו בשל העגל-ולכן כדי לשמור על הלוחות (שנותנם בארון) זה ע"י כפרה על העגל-וזהו ההמשך של הכפרת -וממנה למדו גם לשאר רק שהיא כעיקר-שהיא ה'כתר' של הכפרה שמדגיש את השמירה על הלוחות ע"י כפרת העגל, וניראה שאותם 4 דברים(כלים) הם כנגד 3 דברים עליהם העולם עומד והם תורה ועבודה וגמ"ח-שהשולחן כנגד גמ"ח(רמז להכנסת אורחים שנותנים להם לאכול)המזבח כנגד העבודה-ומנורה וכרובים(ארון וכפרת וכרובים הם כעניין אחד)כנגד תורה על שני חלקיה(תורה ותושב"ע)שהמנורה מסמלת את האור שבתורה("תורה אור")וכנגד בנ"י שלומדים אותה("נר ה' נשמת אדם")והכפרת היא מכסה הארון שבו התורה ועליה הכרובים שהם כנגד בנ"י(שאומרים ברגל לבנ"י ראו חיבתכם לפני ה'…) שהתורה ובנ"י קשורים.
וניראה שהמנורה כנגד תושב"ע כיון שבעיקר זה מזכיר את נשמות בנ"י(האור)והכפורת כנגד תורה שבכתב כיון שהיא על הלוחות(שהוא כנגד התורה שבכתב כיון שהוא כתוב=חקוק)שהעגל פגם בכל העולם שאחרי מתן תורה היו במעמד של מלאכים והעגל פגם בזה ולכן קלקל את כל העולם שניתקן במתן תורה-ולכן התיקון שלו זה תיקון ביסודות העולם ולכן כנגד 3 דברים שבהם מרגיל את האדם להשתמש לקדושה בזהב,וכמה מדתו?-"לא כפורת טפח מנלן?-דתני רבי חנינא:כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן-כפרת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה-צא ולמד מפחות שבכלים שנאמר"ועשית לו מסגרת טפח סביב"-מה להלן טפח אף כאן טפח"(סוכה ה,א) ניראה שבא לרמוז שכפרה ניתנת ע"י שאדם עושה השתדלות שמתחילה בהכי קצת-בטפח-משהו-ומזה נימשך עד הסוף שחוזר בתשובה שלמה ומתיישר ובכך מביא על עצמו כפרה שלמה-ולכן אין מדה כתובה לגובה הכפרת רמז לחזרה בתשובה והכל מתחיל מקצת ולכן מידתו טפח.
ומניין למדים מידתו טפח? מהמסגרת של השולחן שבא לרמז שכדי לעורר רחמי שמים לכפרתו יש לעשות חסד וצדקה(בבחינת תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה)שכשהוא עושה חסד אז מושך עליו חסד גם מלמעלה בבחינת מדה כנגד מדה-ואז ע"י החסד העליון מביא כח חזק לכפרתו השלמה,ועל הכפרת יש כרובים שהם פרצוף של ילד(וראה ב'תורה תמימה' מה שפירש מדוע של ילד-בפס' יח')וניראה שבא לרמז שבתורה וביחס לה' צריך להיות תמימות של ילד בבחינת "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" וזה גורם לחסד עליון לבא על האדם(שזה קשור גם למקודם שאמרנו על הכפרה..חסד עליון..)כמו שאוהבים ילד קטן שעושים לו חסד בכל-משמחה ואהבה-כך מביא עליו חסד משמים ע"י תמימותו.
והנה הקשה ב'תורה תמימה' מניין שהיו זכר ונקבה בכרובים-ראה דבריו באריכות (פס' י'ח)וניראה שכיוון שאמרו 'ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה'(יומא נד,א)שקשה לומר שאמרו בדימוי של קטנים לחיבת זכר ונקבה (שכך פרש התורה תמימה) שאחרת היו אומרים ישירות כחבת קטנים-לכן ודאי שהיו זכר ונקבה-וכמו שהסביר רבנו בחיי ועוד(ראה בתורה תמימה..)ומה שגם על כבשי התמיד רצו ללמוד להשוות-ושם נאמר "שנים"(שע"פ רבנו בחיי "שנים" אומר שלא לדמות)יש להבדיל בין כש"שני" לא מתאים לשונית כמו בתמיד-שלא שייך לומר "שני ליום" ולכן "שנים ליום" הוא כמו שנאמר "שני" שהתיקון ל"שנים" הוא בשל הלשון-אבל כאן יכלו לומר "שני כרובים" ולכן מזה שנאמר "שנים" סימן שבאו לומר שאינם שוים לגמרי(כמו שפרש רבנו בחיי)וניראה יותר מזה שכיון שמדובר על ילדים קטנים אין במראה הבדל כ"ך גדול בין זכר ונקבה-ולכן אמנם יש שוני שלכן מזהים זכר ונקבה אולם בכ"ז אינם שונים כ"ך וכעין שוים-ולכן נאמר "שנים" לומר על שויון ושוני-שיש שוני אולם הוא קטן כ"ך עד שהוא כמעט שויון-ולכן רצו ללמוד בתמיד כבשים שהם שויון מ"שנים" שהוא בא לומר כמעט שוים-ולכן אפשר ללמוד שיהיו דומים (שתמיד יש טיפת הבדל בין דברים)-והכרובים על הכפרת(והם עצמם זהב)שבא לכפר על העגל ולומר שבאים לתקן את הערוה-שכל ע"ז קשורה לערוה-וכך בעגל נאמר "ויקמו לצחק"(לב,ו)שזהו לשון ערוה(רש"י)-ולכן בכפרה על העגל באים לתקן את הערוה-ולכן זכר ונקבה-אבל קטנים שעדיין אין בהם יצה"ר של ערוה.
(נשלח ע"י יניב זילברשטיין)