מורכבות
"ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם א-לוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר א-לוהים פן יינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" (י"ג, יז).
התחושה העולה מקריאת פסוק זה היא שהאמונה של עם ישראל בקב"ה בזמן היציאה ממצרים לא הייתה שלמה, ולכן הקב"ה חשש שבני ישראל יחזרו לעבדות ולשעבוד. אולם ברור הקושי בהבנה זו, שהרי היא עומדת בסתירה לדברי הנביא ירמיהו: "כה אמר ה' – זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ב', ב). אמנם, נדמה שהקושיה היא דווקא על הפסוק בירמיהו, משום שדברי יחזקאל אינם משאירים מקום גדול לדמיון ביחס למצבו הרוחני של העם במצרים: "וימרו בי לא אבו לשמוע אלי, איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו ואת גילולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים; ואעש למען שמי" (כ', ח). כיצד נפשר בין הפסוקים הסותרים?
נדמה שניתן להבהיר את הדברים לאור מדרש מפורסם על שיר השירים (שיר השירים רבה, פרשה א'): "'שחורה אני ונאוה'… שחורה אני בים, שנאמר 'וימרו על ים בים סוף', ונאוה אני בים, שנאמר 'זה אלי ואנוהו'; שחורה אני במרה, שנאמר 'וילונו העם על משה לאמר מה נשתה', ונאוה אני במרה, שנאמר 'ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים'; שחורה אני ברפידים, שנאמר 'ויקרא שם המקום מסה ומריבה', ונאוה אני ברפידים, שנאמר 'ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי'; שחורה אני בחורב, שנאמר 'יעשו עגל בחורב', ונאוה אני בחורב, שנאמר 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'; שחורה אני במדבר, שנאמר 'כמה ימרוהו במדבר', ונאוה אני במדבר בהקמת המשכן, שנאמר 'וביום הקים המשכן'; שחורה אני במרגלים, שנאמר 'ויוציאו דבת הארץ', ונאוה אני ביהושע וכלב, שנאמר 'בלתי כלב בן יפונה הקנזי'"
המדרש ממשיך ומתאר את התהפוכות שעברו על עם ישראל ביחס לקשר שלהם עם הקב"ה, ונדמה שהמסר העולה ממנו הוא שמצבו הרוחני של עם ישראל אינו קבוע ויציב, אלא משתנה מרגע לרגע. אופיו של עם ישראל הוא פעמים טוב ופעמים רע; פעמים 'נאוה' ופעמים 'שחורה'.
על פי מדרש זה, ניתן להסביר את הסתירה שהעלינו לעיל. אופיו של עם ישראל אינו אחיד ויציב אלא מורכב, משום שגם המציאות עצמה היא מורכבת, ולא ניתן להכניס אותה למשבצות של שחור ולבן. המציאות רוב הזמן היא מורכבת, ואין לבחון אותה באופן חד-משמעי על פי סיטואציה בודדת, וכך גם מצבו של עם ישראל. לכן, תמיד צריך לחפש את ה'צד השני' של התמונה, ולנסות להסתכל על המציאות, או על עם ישראל, מזווית ראייה נוספת.
(הרב יהודה עמיטל. נשלח ע"י ישיבת הר עציון במסגרת "יום יום". סיכם: ר' שאול ברט)