מצוות הצדקה בחו"ל ובארץ ישראל

בשלהי פרשת שמיטת כספים, מתייחסת פרשתנו למצוות הצדקה: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנֹכי מצוך לאמֹר – פתֹח תפתח את ידך לאחיך, לעניך ולאביֹנך בארצך". (ט"ו, יא)

זוהי אינה הפעם הראשונה שבה נדרשת התורה למצווה זו. קדמה לה פרשיית הצדקה המופיעה בספר ויקרא: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך". (כ"ה, לה)

העובדה שמצוַת הצדקה זוכה לאיזכור כפול מלמדת כנראה על כפילות יסודית במצווה עצמה, כך שכל פרשיה מתמקדת במרכיב מסויים של המצווה. מהו אותו קיום כפול החבוי במצוַת הצדקה?

ייתכן שניתן להתמודד עם שאלה זו על רקע קושייתו של הרמב"ן ביחס למילה האחרונה בפסוק שציטטנו. הרמב"ן התקשה מדוע התורה מצמצמת את מצוַת הצדקה דוקא ל'ארצך', ובפשטות הכוונה היא לארץ ישראל. הרי מצוַת הצדקה היא חובת הגוף, וככל שאר חובות הגוף – היא אמורה לחול בכל מקום ובכל זמן? לאור קושי זה, הרמב"ן אכן מפרש את המילה 'בארצך' כך שהיא אינה מכוונת לארץ ספציפית, אלא לכל ארץ שבה מתגורר האדם.

אך נראה כי דברי הרמב"ן קשים, שהרי המילה בארצך מופיעה פעם נוספת בתחילת הפרשיה ("כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך, בארצך אשר ה' אלוקיך נֹתן לך"), ושם ברור שהכוונה היא לארץ ישראל דווקא.

על כן נראה שיש לפרש שפרשתנו עוסקת דווקא בארץ ישראל. הרמב"ן כמובן צודק בטענתו שמצוַת הצדקה נוהגת גם בחו"ל, ותוכיח על כך הפרשיה ב'בהר', אלא שניתן להבחין בשני מרכיבים שונים הקיימים במצוַת הצדקה:

א. ברמה אחת, המצווה מכוונת לאדם הפרטי שלו ניתנת הצדקה. מצווה זו איננה קשורה להשגת יעדים חברתיים וכלכליים רחבי היקף, אלא נועדה לסייע לאדם האביון שלמצוקתו מחוייבים אנו לסייע.

ב. ברמה נוספת, מצוַת הצדקה היא לא רק מצווה אישית ופרטית, אלא גם נועדה לעצב ולכונן חברה שלמה על אדני הצדק והשוויון. מבחינה זו, נתינת הצדקה איננה מכוונת רק לאדם הפרטי שלו ניתן הסיוע, אלא מעשה הצדקה הוא חלק מניסיון כללי ומקיף לבנות חברה צודקת, שבה לא קיימים פערים גדולים מדי בין שכבות האוכלוסייה השונות, שערך הערבות ההדדית מנחה אותה, וכד'.

ייתכן שכפילות הפרשיות מכוונת בדיוק לשני המרכיבים הללו של מצוַת הצדקה. מצוַת הצדקה כחובה פרטית כלפי אדם דל ואביון היא המצווה שנאמרה בפרשת בהר. מצווה זו אינה תלויה במקום מסויים, והיא מחייבת כל אדם, בכל הקשר ובכל מקום.

הפרשיה בראה, לעומת זאת, אינה עוסקת בחובה הפרטית, אלא בשאיפה לכונן חברה המושתתת על ערכי הצדקה והערבות ההדדית. ניתן בהחלט להבין שחובה זו קיימת בעיקר בארץ ישראל, שבה עם ישראל אינו אחראי רק למעשים הפרטיים של כל אחד ואחד, אלא גם לעיצוב פניה של החברה כולה.

(הרב יצחק בן דוד. נשלח ע"י ישיבת הר עציון במסגרת "יום יום")

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • מצות השמחה ברגלים
  • "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – משמיעה לראייה
  • "כי תאווה נפשך לאכול בשר"
  • איסור אכילת דם, בהלכה ובאגדה
  • התהליך התדירי של התעלות הבריאה
  • אכילת מצה בשבעת ימי חג המצות
  • "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עינכם למת" - גבולות במרחב הציבורי
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.