"להעלים עין מתוארכם"

בשעת חירום ועת צרה חוגגים אנו את חג הסמיכה הזה. דמינו תוסס בקרבנו בהעלינו בזכרון את המאורעות האחרונים. היהדות הפולנית, היהדות המפוארת אשר כללה בתוכה את הרב מנין ורב בנין של שומרי החומות מתבוססת בדמיה ובדמעותיה, מרכזי התורה והיראה שמה, עתיקי יומין וכבוד, אשר דורות על דורות של עמנו עמלו לשגשוגם ולפריחתם נחרבו כליל, ורבני פולניה גאוניה לומדיה וראשי ישיבותיה, הרבה מהם מתו, הרבה נהרגו על קידוש השם, והשאר מפרפרים בין החיים והמות, הלא לשמע אוזן דאבה נפשנו.

בשעה זו שעת הרת עולם, תוטל על היהדות האמריקאית התפקיד לעמוד בפרץ להרחיב ולהגדיל את הרבצת התורה במדינה זו, להציל את שארית הפליטה ולהמשיך את השלשלת המסורה הארוכה אשר אבותינו מסרו נפשם עליה. תעודה גדולה רבת האחריות והערך הוטלה עלינו, אשר מהגשמה אולי תלוי עתידה של היהדות כולה.

ואני עומד ותוהה האם היהודים האמריקאים אשר נועדו לשליחות זו יעמדו בנסיון, האם נמצאים הם כבר במדרגה שיוכלו למלאות את הרק והחלל שנתהוה במחננו ע"י חורבן מרכזי התורה בפולניה. האם בכלל הגיעו לקני מדה שיוכלו להבחין ולהבדיל בין קדש לחול בין תכלת לקלא אילן.

נדבר ברורות, חוגגים אנו עכשיו את חג הסמיכה של שמונה עשר תלמידים מישיבת ר' יצחק אלחנן שעומדים הכן להשיג משרות בקהלות שונות בכל המדינה, אבל ישנם מוסדות אחרים שנותנים גם כן התואר רבי, והגומרים שלהם מכהנים בקהלות גדולות ומפוארות בכל המדינה, האם יודעת היהדות האמריקאית להבדיל בין שני אלה, הראשונים שמעו שעורים ותורה ממעין הבנת התורה, והאחרונים שאבו ממקור של עם הארצות ועוד גרוע.

ובשעה זו שיש עלי לברך את י"ח תלמידי ישיבת ר' יצחק אלחנן שביניהם נמצאים תלמידי ששמעו את שיעורי, קשה לי לכנותם בשם רבי, התואר אשר מתנגדינו משחיתי כרם ישראל משתמשים בו, ונעשה ע"י זה לבוז פה אמריקה. אמנם לא אוכל ולא ארצה לותר על התואר העתיק יומין שלנו, שכל כך קשור הוא עם המסורה והיהדות החרדית, ותקותי חזקה שלא יארכו הימים והעטרה תחזור ליושנה.

אבל כמדומני שכבר קרה בקורות ימי עמנו שאחר אשר הי' לו תואר גדול, הגדול שבכל התוארים, בכל זאת מצאו לנחוץ לברכו בתואר קטן מהתואר שהיה לו באמת וזה היה כבודו. עיין בספר תולדות החשמונאים וביוסיפון שכתבו שיהודה המכבי בנו של מתתיהו כהן גדול הי' משוח מלחמה, והדבר מוקשה דהרי הי' בזמן בית שני, ובבית שני חסר שמן המשחה, וא"כ לא הי' יכול להיות משוח מלחמה במציאות, הכהן הגדול הי' בבית שני מרובה בבגדים ולא משוח, אבל משוח מלחמה פסק הרמב"ם בפ' ד' מה' כלי המקדש דמשמש בד' בגדים ככהן הדיוט, וממילא אינו יכול להעשות משוח מלחמה רק ע"י שמן המשחה, ולא ע"י בגדים וא"כ בבית שני משוח מלחמה הוא מן הנמנע. זה כבר הערתי זאת, ויש לי תירוצים שונים בנוגע לההלכה.

אבל אח"כ מצאתי שהמנחת חנוך במצוה ק"ז הקשה זאת ותירץ דבאמת לא הי' משוח מלחמה, רק שנתנו לו שם ותואר של כבוד גרידא. מלבד דצ"ע דהא מבואר ביוסיפון ובתולדות החשמונאים שהי' קורא גם הפרשה כדין משוח מלחמה, עוד הלא אחרי מות אביו הוא הי' הכהן הגדול בישראל, ותואר כהן גדול עולה במדרגה על תואר משוח מלחמה. דהלא אין עושין מכהן גדול משוח מלחמה, משום דמעלין בקודש ולא מורידין, עיין ברמב"ם פ"ד דכלי המקדש. ולדברי המנחת חינוך דבאמת לא הי' משוח מלחמה ונתנו לו רק תואר של כבוד, מה תואר של כבוד הוא, בעת שיש לו תואר יותר גדול, והלא יש בכלל מאתים מנה.

אכן בבית שני כידוע היו עתים שגברו הצדוקים על הפרושים והשפעתם היתה רבה עד שכבשו גם המקדש, והגיעו לידי כך שפעם אחת עשה הכהן הגדול ביום הכפורים בקדשי קדשים בעת הקטרת הקטורת מעשי צדוקי, כמבואר ביומא דף י"ט, ובבית שני מצאו לנחוץ להשביע הכהן הגדול שלא יעשה מעשי צדוקי, עיין במשנה יומא דף י"ח.

לא כן המשוח מלחמה, היה איש עתי מוכן ומזומן אך ורק לקריאת הפרשה, מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ולדעת ר' יוסי הגלילי בסוטה דף מ"ד זהו המתירא מעבירות שבידו, וגם לר"ע דסובר הירא ורך הלבב כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, פירושו שצריך להשען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, ולדעת שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, ויסיר עצמו מכל הויות שבעולם ותהי' כונתו רק לקדשם את השם בלבד, עיין ברמב"ם פ"ז מה' מלכים שכל זאת הי' אומר המשוח מלחמה, ומובן מאליו שהוא הי' צריך להגיע למדרגה זו בכדי שיהיו בסוג דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ולא יהי' דור ששופט את שופטיו, והמשוח מלחמה הי' איש צנוע ומופרש שלא הי' עליו שום שמץ פסול.

וע"כ יהודה המכבי שהי' בבית שני, ועזר וטהר את עם ישראל וקדש שם שמים ברבים, בעת שברכו וכבדו אותו העלימו עין מזה שיש לו תואר כהן גדול, וכבדוהו בתואר משוח מלחמה, כלומר, שהוא הוא האיש עתי הקדוש וטהור שיכול לקרא את הפרשה וזה הי' כבודו אז.

ובזה אני מסיים בברכה לתלמידי הישיבה שנסמכו, בעת אתם יוצאים מישיבת ר' יצחק אלחנן להשיג משרות בקהלות שונות של המדינה, הלואי שהנהגתכם והשפעתכם תהי' בצניעות וטהרה, מבלי לשנות קוצו של יוד מדת תורתנו הקדושה, ולהשפיע בהטפתכם לחיזוק היהדות והאמונה, ותגיעו למדרגה להבין שישנם עתים שצריכים אתם להעלים עין מתוארכם ושם רבי, ותמצאו כבודכם בשם מוכיח ומחנך ליראת ד' ותורתו.

(הרב משה סולוביצ'יק זצ"ל. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בכ"א באדר ב' ה'ת"ש ונדפסה ב'הפרדס' שנה י"ד להופעתו בארצות הברית חוברת ב' אייר ת"ש סי' ט' עמ' 9 בנדפס. הגליון הנ"ל של 'הפרדס' נמצא ב'היברובוקס' (עמ' 11 בעמודי הקובץ האלקטרוני) וכן באוצר החכמה (עמ' 63 בעמודי הקובץ האלקטרוני). עריכה נוספת נעשתה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)

 

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • "מקץ שנתיים"– מה הקשר לחנוכה?
  • סעודת הודיה
  • מי ימלל גבורות ה'
  • הכול תלוי ב-ל'
  • מדוע החנוכיה בצד שמאל?
  • למהות השמונה–המימד שמעבר
  • הדלקת הנרות במקדש
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.