על מי תוטל מלאכת תיקון אותו שער הנ' ש-ד' הבריח אותנו ממנו במצרים?

הדפסה הדפסה

במהלך שנות השעבוד שלהם במצרים הוכבדה עבודת הפרך על עם ישראל בהוראת פרעה, וכל זאת מאחר ו-ד' יתברך רצה להוציאם טרם זמנם מאחר והגיעו למ"ט שערי טומאה, ואם היו מגיעים לשער הנ' לא היתה תקומה לשונאיהם של ישראל (בלשון סגי נהור), היות ולמדו ממנהגי המצרים ומעשיהם ונפלו ממדרגתם הרוחנית ביחס לתקופה שיוסף הצדיק היה משנה למלך והיה המשביר לעם ישראל, עד שהיה קשה להבדיל בין שני העמים, כפי שקיטרג עוזא השר של מצרים ל-ד' יתברך בקריעת ים סוף: מה נשתנו אלו מאלו? הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

וזאת רק דוגמא אחת מני רבות שמבט שטחי מהצד יכול לגרום לטועים, שתפיסת עולמם מצומצמת, להאניש את ד' ולחשוב שהוא שונא, מתאכזר ומתנקם בבני עמו, כשבפועל האמת היא הפוכה מכך וזה מוכיח את רמת האהבה והרחמים האינסופיים שיש ל-ד' יתברך כלפי ישראל שהיו בשלב חבלי הלידה, שהוציא גוי מקרב גוי והיה זה כמו להוציא מחט מערמת שחת, שלכתחילה גרם להם לרדת לכור ההיתוך של מצרים כדי לחשלם וכדי לברר את ניצוצות הקדושה שהתפזרו שם, כחלק בלתי נפרד ומחויב המציאות של התכנית האלוקית.

ומה לגבי שער הנ'? שהרי גם אותו צריך לתקן, ואם כן על מי תוטל מלאכת תיקונו? והתשובה על כך כפי ששמעתי מאחד מבניו הצדיקים של הרב פנחס ויצמן זצ"ל כשהגעתי לנחמם בשבעה על אביהם, היא הדורות האחרונים שאנחנו נמנים ביניהם, וכיצד זה שאנו יכולים לתקן היכן שאבות אבותינו לא יכלו? ולכן הקב"ה גם לא העמיד אותם בנסיון הזה, שהרי הקב"ה לא מביא על האדם נסיון שאין הוא יכול לעמוד בו, אלא ששעבודם במצרים היה לפני מתן תורה ואנחנו חיים במציאות לאחר נתינתה בסיני למשה רבינו מפי הגבורה, ומאחר ועדין לא קיבלו את התורה באותה תקופה לא היתה להם שום אפשרות להתמודד עם שער הנ' ולעלות ממנו. ע"כ. משל למה הדבר דומה? לאדם שלא יעלה על דעתו לרדת לבור עמוק ללא אמצעי חילוץ נאותים איתם יוכל לצאת בבטחה וקל וחומר שלא יוריד לשם את בנו אהובו בצורה כזאת אלא אם הוא בטוח שיש לו דרך בטוחה לצאת משם. וכעת יש לעם ישראל את הכח העצמתי ביותר איתו הוא יכול להיחלץ מכל צרה וצוקה, נגע ומחלה, ואפילו משער הנ' מכח התורה שירדה לעולם ונמסרה לישראל, התורה שבכתב והתורה שבע"פ, תורת הנגלה ותורת הנסתר, כדאיתא/ במשנה: "חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב): 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ'" (אבות ג, יד).

וזה גם מה שמסביר כיצד רבי פנחס בן יאיר הצליח לבקוע את נהר גינאי לבדו בקלות כשהיה בדרכו למצות פדיון שבוים, בזמן שלכל עם ישראל היה קשה לבקוע את ים סוף ביחד, שהרי רבי פנחס בן יאיר הגיע עם כח התורה ואיתה הוא בקע את נהר גינאי ולא מצד עצמו, שהרי הקב"ה התנה עם מעשה הבריאה שללומדי התורה הצדיקים ויראי ד' יהיה כח לשנות את הטבע ולעשות פעולות מעל הטבע, וקריעת ים סוף לעומת זאת התרחשה לפני מתן תורה ולכן הקב"ה היה צריך להתערב למען ישראל ולקרוע להם את הים כדי להצילם מידי המצרים שרדפו אחריהם כדי להחזירם למצרים, כדכתיב בהגדה של פסח: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".

ואין זה מקרה שיש הקבלה בין העובדה שעוד ועוד חלקים של התורה הולכים ומתגלים בתורת הנגלה ובתורת הנסתר לעובדה שגם היצר הרע מצדו הולך ומשתכלל ומעמיד בפני העולם כולו ועם ישראל בפרט עוד ועוד קשיים ונסיונות ומגביר את רמת השקר, הכפירה, החטאים והטומאה ר"ל, שהרי זה כנגד זה עשה ד', וברא את העולם ע"פ חוקיות שצד הטומאה יהיה שקול לצד הקדושה במידת מה כדי שזכות הבחירה שתעמוד בפני האדם תהיה שקולה אע"פ שלצד הקדושה יש יתרון ועליונות.

וכך ניתן לראות דבר מדהים שזה לא במקרה שאברהם אבינו ונמרוד הרשע נפטרו ביום אחד, שהם היוו שני כוחות מנוגדים זה מצד הסטרא קדושא וזה מצד הסטרא אחרא, וכמו כן לא רק שיעקב אבינו ועשו הרשע מתו באותו יום אלא שרבקה אמנו ידעה שזה מה שעתיד להיות, וכך גם משה רבינו ובלעם הרשע נפטרו בסמיכות. ד' יתברך לא יאפשר לרשע כמו בלעם לחיות ולפעול במציאות האלוקית אילולא יש בה גם צדיק כמו משה רבינו כדי שלא יחריב את העולם ושיהיה לו כח מאזן מצד הקדושה שישמור על מאזן כוחות ויצור מצב שקול במידה מסוימת מחד, ומאידך כשיש כח רוחני כ"כ גדול מצד הקדושה בדמות משה רבינו חייב שיהיה כח מנוגד לו מצד הטומאה כדי שלאדם תהיה בחירה חופשית שקולה. וזה גם מסביר כיצד ד' מאפשר את עצם קיומם של החטאים והעוונות, השקר והטומאה, הרשע והרוע, התאוות האסורות והכפירה, שסותרים את רצון ד' בצורה קיצונית, שאילולא היה ד' מאפשר את קיומם לא היתה לאדם זכות בחירה חופשית אמיתית, שבה הוא בוחר מרצונו להימנע מכל הדברים הטמאים והרעים ש-ד' אסר מדאוריתא או שאסורים מדרבנן, ובכך לקיים "סור מרע", ובמקביל לבחור בדרך הטוב והישר ובכך לקיים "עשה טוב", ורק אז ניתן לתת לאדם שכר.

וחשבתי בעה"י לומר שזה אחד הדברים שמסבירים את האהבה, ההתלהבות והדבקות העצומים שיש לחוזרים בתשובה שגדלו בבתים שלא חינכו אותם לתורה ומצוות וע"פ יסודות היהדות, וכשהם מוצאים את ד' יתברך והתורה הקדושה הם מתנפלים עליו יתברך בהתלהבות ושמחה שלא יודעות גבולות ומסתערים על התורה כמוצאי האוצר הכי גדול שיכול להיות, גם כשמדובר במפורסמים שחוו את טעם התהילה, הפרסום והכבוד הדמיוניים שהעולם החילוני מציע, והבינו שאור הזרקורים הוא הבל הבלים וכחרס הנשבר על הרצפה שאין בו ממש לעומת אור האינסוף, והחזרה בתשובה הפכה לבחירה הטובה ביותר שעשו בכל חייהם, והיא אמנם טבעית ומתבקשת אך הקב"ה בכונה גרם לכך שהיא לא תהיה קלה בכך שברא עולם שלצד החומרי שבו יש כח למשוך את האדם אליו ומציב בפני האדם אפשרות, וכל זאת כדי לנסות את האדם ולבדוק עד כמה הוא מוכן לוותר ולהקריב לטובת האמת ולכבוד ד', ועד כמה הוא אוהב, מאמין ודבק בו יתברך. כעת הם מבינים מיהו זה מלך הכבוד ומיהו היחיד שכל הכבוד מגיע רק לו.

ובמבט מהצד אפשר היה לחשוב שלצדיקים מבטן ומלידה יש נשמה גבוהה מזו של החילונים ככלל, ואמנם לא ניתן להכליל כי תמיד יש יוצאים מן הכלל, אך ע"פ זה אפשר שדוקא את הנשמות הגדולות יותר שלח ד' יתברך לכתחילה דוקא לאותם מעוזים חילוניים ורחוקים, מאחר ידע שרק להן יש סיכוי לשרוד את שער הנ' עם עצמת הטומאה שיש בו, למצוא את האמת חרף כל השקר, הסחות הדעת, הקשיים, הנסיונות והכפירה שיש בעוה"ז, לעלות ממנו בהצלחה ובכך לתקנו, ובתוך כך לפעול תיקון גדול שיקרב את כל הבריאה לתכליתה, לתיקון עולם במלכות שדי, כשהעוצמות האדירות של האהבה, האמונה והדבקות שהם מפגינים כלפי בוראם מלמדות על נשמתם הגבוהה שנחשפה לאחר שזכו לחזור בתשובה, בדומה ליהלום שהתגלה לאחר שכל הלכלוך שהיה עליו ירד במים ואז הסתבר שתמיד היה שם יהלום יקר אלא שתהליך הניקוי היה הכרחי כדי לחשוף את מעלתו שעד כה היתה רק ברמת פוטנציאל לא ממומש ולעזור לו לבוא לידי ביטוי הולם ולהוציא את כל היכולות שלו מהכח אל הפועל. ואם כל אדם מבין שככל שהתיקון שהרכב או המכשיר החשמלי שלו מורכב יותר כך הוא צריך למצוא בעל מקצוע מנוסה וחכם יותר, שידע להתמודד ולתקן את הקלקול, כל שכן שכדי לרדת לשער הנ' שהוא הנמוך והטמא ביותר ולעלות ממנו בהצלחה יש צורך בנשמות הגבוהות ביותר שלהן יש את הסיכוי הגדול ביותר להצליח בכך.

וכל זה שופך אור חדש על דברי הגמרא: "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" (ברכות לד:), מאחר והם פעלו כדי לקרב את כל הבריאה על כל הנשמות שבה לתיקונה ולתכליתה כפי שרק הם היו יכולים, שהצליחו לעלות משער הנ' ולהוכיח בכך עד כמה גדול ד' שהיו מוכנים לוותר לכבודו על כל תענוגות החיים ושלל ההנאות שיש לעוה"ז להציע, וכפי שכותב רבי נחמן מברסלב: "עיקר גדולתו של הקב"ה, שגם הרחוקים ממנו יתברך יתקרבו לעבודתו, ובזה נתייקר ונתעלה שמו יתברך למעלה ולמטה. על כן אין לאדם לייאש עצמו מלהתקרב לעבודת ד' מחמת שנתרחק מאוד מ-ד' יתברך ע"י חטאיו המרובים, אף שהרבה לעשות רע ח"ו, כי אדרבא, ממנו דיקא יתעלה וישתבח ויתגדל כבודו יתברך ביותר כנ"ל. אבל עיקר התקרבות הרחוקים ל-ד' יתברך הוא ע"י צדיקי הדור". ע"כ. מאחר והם שלוחיו של מקום שיודעים לאתר את נקודת האור הפנימית שלהם, לאחוז בה ולגרום לה להתפשט ולהתעצם בקרבם בצורה שתגרום לכל החושך והשקר בקרבם לברוח, ומתוך כך יזכו למצוא את האמת ובמקביל לזרוק את כל החטאים והתאוות האסורות שחייהם היו מלאים בהם, להתנתק מכל הדברים האסורים והטמאים ולדבוק בבורא עולם ובתורה הקדושה.

וכל זאת מבלי לזלזל חלילה בנשמות הצדיקים בני הצדיקים שגם מעלתם גבוהה לאין ערוך, שהרי לאדם יש נטיה טבעית למרוד ולצאת נגד ההורים, המחנכים וכל המוסכמות, וכך אדם שאביו צדיק עלול לחשוב שיהיה לו קשה להגיע למדרגתו הרוחנית של אביו וכל שכן לעבור אותה, שהרי כל אדם רוצה להיות הטוב ביותר מאחר ויש לו יצר תחרותי מולד, וכך הוא עלול להגיע למסקנה שגויה שאמנם בצד הקדושה יהיה לו קשה להתחרות באביו אך בצד הטומאה יהיה לו הרבה יותר קל לשבור שיאים ר"ל. ומתוך התפיסה המשובשת הזאת הוא יכול לרעות בשדות זרים ולצאת לתרבות רעה, ולכן אין זה מובן מאליו שאם אדם נולד לאבא צדיק, הוא ממשיך את דרכו ושומר על צדקות ברמה כזאת או אחרת. וכך שמעתי באחת הדרשות שאחד מגדולי ישראל נשאל שהרי כל דבר שעשה ד' עשה לטובה, אז מדוע ברא את הכפירה? וענה לו: כדי שאפשר יהיה לכפור בה. ע"כ. היינו שגם במציאות שהאדם נולד להורים הכופרים ביותר כמו אברהם אבינו שאביו תרח שירת את נמרוד והיה אחד ממפיצי העבודה הזרה בדורו, הוא יוכל לכפור בדרך הפסולה הזאת ולמצוא האמת כדי להגיע בסופו של דבר למלכו של עולם, כדברי הרמב"ם: "וכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה והיא עיקר כל המצוות כולן" (הלכות עבודה זרה ב, ז), ומתוך כך אדם שמגלה סלידה וגועל מכפירה בתוך כל מה ש-ד' אסר בתורה ושאסור מדברי סופרים, מוכיח עד כמה הוא אוהב ודבק בבוראו וזוכה להעצים את אהבתו כלפי ד' יתברך.

ושמעתי באחת הדרשות שאדם ששמו נמרוד שחזר בתשובה שאל את הרבי מלובביץ' זצ"ל אם לשנות את שמו והרב ענה לו שישאר עם שמו, שמרד בכפירה ובדרך החטאים. שהרי ידוע שרק דג חי יכול לשחות גם נגד הזרם, וכמובן שאם מדובר בחבורת קודש עם יראת שמים ראוי מאוד להיות איתם, ללמוד, לקיים מצוות ולהתפלל איתם, אלא שהנסיון של האדם מתחיל כשהוא נחשף לתופעה אסורה, האם יצטרף אליהם כצאן לטבח או ישים את בוראו לנגד עיניו וימשיך בעניני קדשו ובכך יקדש שם שמים, שיראו כולם עד כמה הוא אוהב ודבק בבוראו שהוא מצליח לכבוש את תאותו ולהתגבר על יצרו ופורש מן הציבור כשזה פורש מרצון ד' ולו לזמן קצר, ואם הציבור מקולקל ראוי לפרוש מהם לחלוטין ואם קדוש הוא אלא שמעד באופן רגעי יש לפרוש מהם באותם רגעים, לדוגמא אם יש דיבורים אסורים במהלך התפילה, לשון הרע ששקול לשלוש העבירות החמורות או דיבורי חול בשבת או באמצע סדר לימוד שנחשבים לביטול תורה ששקול כנגד כל החטאים ר"ל.

(נכתב ונשלח עי ברוך עינב)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה

https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.