"לא יום ולא לילה" – נס וטבע בחג הסוכות

הדפסה הדפסה

טבע או נס? פרישה או מעורבות? שתי תפיסות שונות ומנוגדות בדבר מהותו של חג הסוכות מוכרות לנו מדברי חז"ל, והן משמשות כנקודת המוצא לדיונים מקבילים במשך הדורות. האחת רואה את הסוכה כמבטאת את חיי האדם הטבעיים ואת הסוכות שישבו בהן ישראל בשעתו, ושאנו יושבים בהן לדורות, כמשתלבות בארחות חייו הרגילים והמוכרים של האדם, ואילו השניה בוחרת בכוון המנוגד ותופסת את ענין הסוכה כפרישה מן הטבע ומן העולם האנושי הרגיל לפינה נסתרת, המבודדת משאון חיי המעשה הרגילים. מקור היסוד למחלוקת זאת היא הברייתא הידועה המובאת במסכת סוכה בדבר הסוכות שנעשו לישראל במדבר:
כי בסכות הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם  (יא ע"ב)

ביטוי מובהק לתפיסה הטבעית אודות הסוכה נוכל למצוא בדברי האבן עזרא, הכותב מפורשות שהסוכה היא מנהג אנושי נפוץ בכל העמים. וכך לשונו:

בסכות שהיו עושים אחר שעברו ים סוף סוכות, ואף כי במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה. וכן מנהג כל המחנות. והנה גם זה המועד זכר ליציאת מצרים. ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה, יש להשיב, כי ענן ד' היה על המחנה יומם, והשמש לא יכם. ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור (אב"ע ויקרא כ"ג, מג)

כפי שניתן לראות, לא רק שהאבן עזרא מציין שהמגורים בסוכה הם "מנהג כל המחנות", אלא הוא גם מחפש סיבה טבעית להסביר את התופעה המוזרה, לכאורה, של בחירת חדש תשרי כמועד לעשיית הסוכה כזכר ליציאה ממצרים והמעבר למדבר. תשובתו המאלפת היא שבגלל נוכחותו המתמדת של עמוד הענן מעל מחנה ישראל לא היה צורך בסוכת צל בקיץ במדבר שהרי הם היו מכוסים כנגד החום, ולכן הם בנו סוכות רק לקראת החורף כהגנה מפני הגשם. אין צורך להכביר מלים עד כמה תשובת האבן עזרא מעידה על נטייתו הרציונליסטית ועל רצונו לתת הסבר נאטרוליסטי לסוכה, אך היא גם מגלה מבלי משים את המתח המובנה בגישה זו להסבר פסוקי יציאת מצרים והמדבר, שהרי כל כולו של ה"הסבר הטבעי" שלו נשען על קבלת המציאות הנסית של עמוד הענן ככל כך מובנת מאליה, עד שניתן כבר לסמוך על המציאות הנסית הזאת לצורך חשבונות אנושיים טבעיים. סיכומו של דבר, התפיסה הבוקעת מתוך דברי האבן עזרא ביחס למצוות הסוכה היא ראיית הסוכה כתופעה אנושית רגילה.

לעומתו, רש"י מפרש בפשיטות כדעה שמדובר בענני כבוד, אשר הינם מציאות על-טבעית המיוחדת למדבר. אף הרמב"ן תומך בגישה זו, תוך כדי הדגשת הפן העל-טבעי שבחיי ישראל במדבר והצבעה על הזיקה שבין שאלה זו למחלוקת התנאים הנזכרת:

כי בסכות הושבתי את בני ישראל – ענני כבוד, לשון רש"י. והוא הנכון בעיני על דרך הפשט, כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה, כענין שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה וסוכה תהיה לצל יומם מחרב וגו', ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם כי בסכות הושבתי, שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם. והנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחלת ימות הגשמים. ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם, החלו לעשותן בתחילת החרף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה. והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר  (רמב"ן, ויקרא כ"ג, מג)

לדידו של הרמב"ן, ההסבר הפשוט ו"הנכון בעיני[ו] על דרך הפשט" הוא ההסבר המסתמך על "הנס הקיים הנעשה להם", ואילו דווקא ההסבר על דרך הטבע הוא ההסבר הפחות מסתבר, אם כי הוא מודה, תוך רמיזה ברורה לדברי הראב"ע, שישנן דעות חולקות בחז"ל.

העולה מתוך כך הוא שלדעת האבן עזרא, המפגש המתקיים בין האדם למקום בחג הסוכות מיוסד על אירוע שבו הקב"ה השגיח על ישראל בדרך הטבע. קדושת היום של החג מציינת את הזיקה שבין האדם למקום במסגרת העולם הטבעי של עונות השנה והצורך בהגנה מפני האלמנטים ומצוות הסוכה היא זכר לפעילות אנושית המתקיימת בעולם הזה כסדרו. לדעת הרמב"ן, לעומת זאת, החג מיוסד על הבקעת עולם הסיבתיות הטבעית ועל מפגש בין ישראל למקום שהתרחש בתחום הנס. ה"צלא דמהימנותא" של הסוכה הפרושה על ישראל במדבר היא צל הנס, כאשר הסוכה משמשת כמחסה על-טבעי מפני תלאות הטבע.

לא רחוקה היא המחשבה שמחלוקת פרטית זאת לגבי קדושת החג משקפת תבניות בסיסיות יותר בדבר טיב הקדושה בעולם בכלל. באם נחפש הגדרה קצרה לקדושה, נוכל לתמצת זאת כעמידתו של האדם לפני ד' – התיצבותו של היצור לפני היוצר ודבקותו בו מקדשים את האדם וסביבתו, והחדרת רוח ד' לעולם על ידי יצירת זיקה בין הבורא לעולמו יוצרת קדושה. כאשר הקב"ה יורד לתוככי העולם ונוכח בו, כביכול, נוכל לדבר על קדושת המקום או הזמן; לכן, כאשר מתקיים "ושכנתי בתוכם" אזי המקום מתקדש ונוצר מקדש שהוא המקום בו מתקיים מפגש זה וכאשר הקב"ה מברך את היום השביעי ומקדש אותו, נוצרת קדושת הזמן.

בכך שהקדושה מתקיימת בתוככי עולמנו, אם בדרך של קדושת הזמן ואם בדרך של קדושת המקום, אין חולק, אך עדיין יש מקום לדון מהו המודל האידיאלי למפגש הזה שבין היוצר ליצור: האם בהדגשת האכסניה הטבעית ועל פי כללי העולם הטבעי הנברא, כאשר הקב"ה "מצמצם" עצמו, כביכול, ופוגש את האדם במגרשו הביתי ובמסגרת כלליו (עד כמה שניתן) תושג הקדושה הראויה, או שמא הקדושה המעולה יותר מנסה להבקיע את העולם הזה, לרומם את האדם מעליו, ולהוציאו עד כמה שאפשר מעולם הטבע והחומר? האם החוק הטבעי וההשגחה הכללית המקבלת את העולם כפי שהוא היא הדרך העדיפה להחלת הקדושה בעולם, או שמא הנס המשדד את מערכות הטבע וההשגחה הפרטית שאינה כפופה לכללים הטבעיים הם הכלים הרצויים לניהול המפגש שבין האדם למקום ובהם ייעשה השימוש ליצירת קדושה בעולם?

לאור שאלה זו, עלינו לגשת להפטרת החג הראשון של סוכות. ההפטרה (זכריה י"ד, א-כא) עוסקת במלחמה העתידה להיות "ביום ההוא" באחרית הימים, ביציאתו של הקב"ה להלחם עבור ישראל ובתגובת העמים לתבוסתם במלחמה. ישראל נתפסים בהפטרה כחלשים וכמסכנים שאינם יכולים להגן על עצמם והקב"ה מתערב ומציל אותם מידי הכובשים. בכך, חוזר זכריה על בשורה העוברת כחוט השני בנבואות רבות והוא אחריותו של הקב"ה לגאול את בניו ולהושיעם מידי גוים עריצים. עם זאת, הדרך שבה הגאולה מוצגת על ידי הנביא ראויה לתשומת הלב: כל כולה של הנבואה היא תיאור של התערבות על-טבעית המהפכת את סדרי הטבע הבסיסיים ביותר המוכרים לנו, ובדרך זו מנצחת את הגוים. לא הטבע אלא הנס הוא כלי העבודה האלוקי להצלת ישראל.

גם התורה העידה על עזרת הקב"ה לישראל הנלחמים כנגד צריהם; פעמים דברה על נקיטת הנהגה הנראית כעל טבעית ואילו בפעמים אחרות קבעה "כי ד' אלקיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם" (דברים כ', ד) וכן הוסיפה "כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך" (שם כ"ג, טו). אין בקביעות הללו משום הבטחה למלחמה שלא בדרך הטבע; אדרבא, מפשטי המקראות הללו משתמע שהקב"ה מסייע לנו במלחמתנו כנגד האויב, בזמן שישראל נשענים על תכסיסי מלחמה אנושיים. ואכן, באם נבדוק את המלחמות המתוארות על ידי הנביאים ואת טיב העזרה האלוקית המושטת בהם, ניווכח במהרה שפעמים רבות הלחימה האלוקית לטובת ישראל הינה סיוע לאדם הנלחם בדרך הטבע בעזרת העמקת הסייעתא דשמיא למעשיו, אך לא על ידי הבקעת כלל המערכת הטבעית מן המערכה המלחמתית.

והנה, אם הפטרתנו עוסקת באחרית הימים ובמלחמה כנגד הגוים שהשתלטו על ירושלים ברבות הימים, מן הראוי להעמידה אל מול מלחמת כיבוש הארץ בתחילתה. אף מבלי להיכנס בכאן לניתוח נרחב של מלחמות יהושע, ניתן להצביע על מהלך של מעבר ממלחמה על טבעית והנהגה נסית בתחילה, כמלחמת יריחו, למלחמות הנעשות בדרך הטבע בהמשך הכיבוש. דוגמא מאלפת לכך היא מלחמת העי השניה: הקב"ה מנחה את ישראל לבצע מארב שהוא תכסיס מלחמתי ותחבולה אנושית מובהקת, והוא, בכבודו ובעצמו, מתכנן את פריסת המארב לפרטי פרטיו ואינו מורה על שדוד המערכות הטבעיות ובטול הטקטיקה האנושית.[1]

זכריה, לעומת זאת, מציג בפנינו מודל של מלחמה הנעשית בדרך של הנהגה נסית מובהקת ומנבא על מלחמה אלוקית המבקיעה את הטבע לחלוטין. הקב"ה נלחם בגוים על ידי שימוש באמצעיים על-טבעיים ובשבירת כלים טוטלית של חוקי הטבע. הטבע וההיסטוריה הגיעו למבוי סתום; ירושלים מתוארת על ידי הנביא כנתונה במשבר ומצוקה חריפים בעקבות פלישת הגוים, לכודה והרוסה, האנשים והנשים שבתוכה נתונים לאונס ושבי, ביזה וגלות והמצב הבטחוני מעורער לחלוטין: "ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשכבנה (כתיב: תשגלנה) ויצא חצי העיר בגולה" (זכריה י"ד, ב). במציאות כזאת, אין מנוס משבירת הכלים. ואכן, תחילת המלחמה ברעש הגדול שיחצה את הר הזיתים ויזיז אותו ממקומו, והמשכה בביטול סדרי בראשית לחלוטין:
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון. והיה יום אחד הוא יודע לד' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור (שם, ו-ז)

היאך שלא נסביר את לשון הפסוק במדוייק, משמעותו ברורה והיא נבואה על ביטול האור הטבעי הקיים בעולמנו. למותר לציין, שאין שינויי טבע גדול יותר מאשר מציאות שבה אין לא יום ולא לילה! סדרי בראשית הבסיסיים ביותר אמורים להשתנות, החל ממחזור האור והחשך וכלה במחזור המים אשר גם ישתנה, כאשר מים חיים יצאו מירושלים. במלים פשוטות, מרכיבי היסוד של מעשה בראשית – האור, החום והמים – המופיעים בראשית תיאור הבריאה ומני אז ועד ימינו הינם אבני היסוד ההכרחיים ביותר לקיום החיים הטבעיים, ישתנו לחלוטין. מעתה, הם לא יבטאו עוד את הסדר הטבעי של הבריאה המקורית, אלא ישקפו את נוכחותו המחודשת של הקב"ה בעולם החומר.

אף המלחמה באויבי ישראל מתוארת כנעשית בדרכים לא-טבעיות; הקב"ה איננו מחזק את ידי ישראל היוצאים לקרב כנגד אויביהם ואין הוא יוצר מציאות טקטית או אסטרטגית המביאה לידי מפלת הגוים בתכסיסי המלחמה המקובלים, אלא הוא פוגע בהם פגיעה משונה של "המק בשרו והוא עמד על רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם" (שם, יב). בהקשר זה, קשה שלא להיזכר שהמלחמה העל-טבעית בה"א הידיעה, שבה הקב"ה נלחם בגוים הצרים על ירושלים בשיטות לחימה המבטלות את הטבע וחוקיו, הלא היא מפלת סנחריב, היתה גם היא על ידי מגיפה אלוקית.

חציה השני של ההפטרה עוסק בתגובת הגוים למלחמה, המתמקדת בזיקתם לחג הסוכות. חשוב להכיר בכך שתגובתם איננה אמורה להצטמצם לתוצאה הצבאית, אלא להתיחס לשני העקרונות העומדים בבסיס המלחמה: א. נצחון ישראל על אויביהם ב. המעורבות והשליטה האלוקית בעולם שנגלתה לעיניהם במלחמה בהכפפת הטבע לרצון האלוקי. הקרב שהקב"ה ניהל בירושלים אמור להביא את האומות לידי הכרה ברבונותו וגדלותו כשליט בעולם ולא רק להודאה בזכות הקיום של עם ישראל.

לאור זאת, עלינו לראות את מקומו של חג הסוכות במערך ההפטרה. תיאור חגיגת חג הסוכות לאחר המלחמה שבה נוצח הטבע, מציב את החג ואת הסוכה העומדת במוקדו, בעמדת הנגדה לטבע. הסוכה איננה מוצגת כמרחב מוגן המשתלב בעולם האנושי הרגיל, אלא כמפלט וכמקלט אליו יש לפנות כאשר אין הטבע מספק את צרכי האדם העם. כבר בתורה, ישראל יושבים בסוכות המקוריות של המדבר במציאות שיש לראותה כעל-טבעית, כאשר הקב"ה קרע להם את הים וביטל את ההנהגה הטבעית הרגילה ועל סף ארבעים שנות אכילת "לחם אבירים" שמימי.[2] בכך הפכו הסוכות המזוהות חיי ישראל במדבר ("כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"- ויקרא כ"ג, מג) לסמל לפרישה מתוך עולם הטבע המדברי וישיבה בחיקה של השגחה פרטית מיוחדת המבטלת את הטבע ומסוככת על האדם.[3]

המצב המתואר על ידי זכריה דומה למציאות של המדבר. גם כאן, המציאות הטבעית המוכרת בטלה ומבוטלת, והעולם החדש מונהג באופן "טבעי" באמצעות הנס. עולם ההיסטוריה וחיי היום-יום יצוקים בסימן של רוח אלקים המרחפת על פני היקום, כאשר התחום המבדיל בין עולם החול לקודש מיטשטש בנבואת זכריה. אם ניתן להגדיר את הקדושה באמירה כוללנית כהופעת הקב"ה בתוך העולם האנושי והמגע הישיר עמו הנוצר כתוצאה מכך, בעוד מושג החול או החולין הינו העולם במצבו הטבעי הרגיל המתנהל באמצעות חוקים קבועים המוטבעים בתוכו מעת הבריאה, אזי בעקבות המלחמה המתוארת על ידי זכריה, הבחנה זו בטלה וכל המציאות נתונה למעורבות אלקית ישירה, בה הקב"ה משדד את המערכת הטבעית ומכפיפה לרצון ההשגחה.

לכן, הסוס – סמל המלחמה והעשייה האנושית בעולם[4], בהיותו המכונית של הימים ההם – יהיה כולו קדש ויתקיים בו "ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לד' " (זכריה י"ד, כ). כך הם פני הדברים אף לגבי תחומי עשייה אנושית אחרים המוזכרים בכתוב. למשל, בישול הוא התיקון האנושי המובהק המכשיר את הטבע לצרכי האדם ומוקד הפעילות האנושית הביתית, ועל כן זכריה מנבא "והיה כל סיר בירושלם וביהודה קדש לד' צב-אות" (שם, כא). משמעות הנבואה היא שבבית הפרטי תהיה נוכחות אלוקית כבמקדש ושהחלוקה המוכרת בין קודש לחול לא תתקיים עוד בעולם החדש שלאחר מלחמה זו. אף בחיי המסחר, ההבחנה שבין קדש לחול תתבטל: "ובאו כל הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולא יהיה כנעני עוד בבית ד' צב-אות ביום ההוא" (שם, שם). אמור מעתה, הכרתם של המצרים ושאר הגוים בחג הסוכות ובעקרון המיוצג על ידי החג, מהוויםהכרה במעורבות האלוקית בעולם החול בדרך על-טבעית ובכך חשיבותה.

זוהי גם משמעות הגשם בהפטרה. בעולם המתנהל בדרך הטבע, הגשם הינו תופעה טבעית, צפויה ורגילה, ובודאי שבמציאות המצרית המתוארת בכתוב כ"תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק" (דברים י"א, י), משק המים נתפס כתופעה טבעית. הכרת המצרים בחג הסוכות פירושה הפנמה וקבלה של עולם המתנהל על בסיס מעורבות ישירה של ההשגחה, ואילו סירובם לחוג את חג הסוכות מהווה דחייה של ההשגחה הישירה והמעורבות האקטיבית בעולם. עצירת הגשם נועדה להדגיש בפניהם את השוני שחל בעולם בעקבות המלחמה, להראות את אימוץ הנהגה אלקית שונה מבעבר ולהעמידם על טעותם. זה גם הטעם לאיום במגיפה כנגד הגוים שלא יחוגו את חג הסוכות. המגיפה – כפי שראינו לעיל – משמשת בנבואה זו כביטוי לעונש אלוקי ישיר המופיע בעולם כיד ד', ועל כן היא זו הפוגעת במי שמתכחש למעורבות האלקית הישירה בעולם.

אמור מעתה, חג הסוכות כפי שהוא מופיע בזכריה משמש כמפגש בין האדם לקב"ה בשקט הנוצר לאחר סערת המלחמה, אך יש להדגיש שהחג אינו רק עולם של מי מנוחות ומרגוע המגיע בעקבות המלחמה, אלא המשמעות העמוקה של הסוכה והחג בנבואה זו הינה סדר עולמי חדש שבו ההנהגה האלקית הישירה מחליפה את ההנהגה הטבעית שקדמה לה. לכן, הסוכה של ההפטרה איננה משתלבת בתוך עולמנו המוכר ואין לראותה "כמנהג כל המחנות" (כטענת האבן עזרא), אלא היא מוצגת כהנגדה ומפלט מעולם המחנה והמלחמה לעולם העל-טבעי שיבוא לעולם לעתיד לבא. בעולם הזה, שיופיע ויבקע מתוך עולם ההרס של המלחמה, רוח ד' תהיה חופפת על המציאות העולמית ומגינה על האדם, ונוכחות השכינה תחליף את הטבע כמאירה ומחיה את העולם.

(הרב משה ליכשטנשטיין. נשלח ע"י ישיבת הר עציון).

[1] עיין יהושע פרק ח'.

[2] "תנו רבנן 'לחם אבירים אכל איש' – לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי רבי עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל, אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא, עקיבא טעית! וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר 'לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי', אלא מה אני מקיים 'אבירים', לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים" (יומא עה ע"ב). לשתי הדעות, המן איננו הלחם הטבעי, אותו אנו אוכלים ועליו אנו מברכים "המוציא לחם מן הארץ", אלא לחם בלתי חמרי שירד לישראל מכוח השפע האלוקי בדרך על-טבעית.

[3] ה'משך חכמה' הדגיש נקודה זו בפירושו, אך מזוית חג האסיף שבסוכות: "התורה האלקית, יש בה מצוות שהם מדריכים האדם נגד הטבע…וזה מצות סוכה: אחרי שהאדם הוא עמל בשדה כל הקיץ, יחרוש, יזרע, ויעדור, ויקצור, ויעמר, ועמל בשדה, ויאסוף את גרנו, ואסמיו מלאו בר, ולבו שמח בפרי עמלו, מה מתוקה לו מנוחתו להסתופף בצל ביתו! אז באה התורה ואמרה: צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי! זה נגד הטבע לקדש כוחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי" (משך חכמה, ויקרא כ"ג, מב).

[4]  לדוגמא, "סוס מוכן ליום מלחמה" (משלי כ"א, לא); "כסוס שוטף במלחמה" (ירמיהו ח', ו). למעשה, רובן המכריע של הזכרות הסוס בתנ"ך הינן בהקשר המלחמה והשלטון. לענייננו, ראוי להזכיר שאף זכריה משתמש בכמה מקומות בסוס כסמל של כוח ולחימה ואף קושר מפורשות במקום אחד בין הסוס למלחמה ("ושם אותם כסוס הודו במלחמה"- י', ג)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • הישיבה בסוכה בלילה הראשון וכל שבעה
  • "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"
  • כיצד מלמד אותנו האתרוג על מעלת הצדיק?
  • על סוכות כנגד כל חיי האדם
  • הישיבה בסוכה והשיבה אל ה'
  • מתוהו הנפילות למעמקי תהומות התשובה
  • מהו הערך העליון בענני הכבוד שחג הסוכות נקבע לזכרם בשונה משאר הניסים?
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.