הנסתרות לה' א-להינו

הדפסה

"הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת." (דברים כ"ח, כט)

הפסוק הזה, המהווה פסוק הסיום של הפרשה, אמור להיות קשור לפרשה. אולם במבט ראשון, הדבר אינו ברור כל כך.

מה שכן ברור מהפסוק, הוא שישנה חלוקת עבודה בינינו לבין הקב"ה. אנחנו לוקחים על עצמנו לטפל בנגלות, ואילו ה' – בנסתרות. וכך גם מסביר רש"י: "הנסתרות לה' א-להינו. ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר פן יש בכם איש וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע מטמונותיו של חבירו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' א-להינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו, לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם, יענוש את הרבים." (רש"י, שם)

בסוף דבריו, מוסיף רש"י סייג לאותו עונש הרבים: "נקוד על לנו ולבנינו, לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל, ונעשו ערבים זה לזה." (רש"י שם)

כלומר, עונש הרבים טמון בערבות ההדדית שקיבלו על עצמם עם ישראל.

מקורם של דברי רש"י הוא בגמרא במסכת סנהדרין, אולם שם הם נמצאים במחלוקת תנאים: "הנסתרות לה' א-להינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה א"ל ר' נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן." (בבלי סנהדרין מג ע"ב)

השאלה שרבי נחמיה לא שאל, אבל היא צועקת, היא: איך יכול להיות שהקב"ה מעניש על הנסתרות. וכי, כלשונו של רש"י, "אדם יודע מטמונותיו של חברו"? יש לנו אדם, שורש פורה ראש ולענה, שלבבו פונה מעם ה'. איך החברה יכולה לדעת על כך ולטפל בזה?

**

נסתרות כעין נגלות

התשובה היא, שישנם סוגים שונים של נסתרות. יש חטאים, שאדם נוטה בהם לחלוטין מהנורמה המקובלת. האדם עושה מעשים אסורים הזויים לחלוטין, וזה נעשה אך ורק בגלל ש"לבבו פונה היום מעם ה'".

אולם רוב החטאים אינם כאלה. מדובר על סטייה מהמקובל בציבור, אבל סטייה בצורה מינורית. החוטא עושה מעשים שנחשבים בעיני החברה לאסורים, אבל לא בלתי אפשריים.

נדגים זאת ממישור אחר. בישראל, ישנם טיפוסים החושבים עצמם למשיח, ואילו בארצות הברית, ישנם החושבים שהם אלוהים. מה ההבדל בין ארצות הברית לישראל? בארצות הברית, הדת המרכזית היא הנצרות. שם הם מאמינים שאדם יכול להיות אלוהים, ולכן גם מי שלוקה בנפשו שואפים לדרגה זו. בישראל, לעומת זאת, הדת המרכזית היא יהדות, בה האדם אינו יכול להיות א-להים, והדרגה הגבוהה ביותר שאליה ניתן להגיע היא דרגתו של משיח.

זהו סוג הנסתרות שעליו ניתן לענוש את החברה. כאשר החברה לא שוללת באופן טוטאלי מעשים מסוימים, אלא רק אומרת שהם אסורים, אזי אדם שלא כל כך אכפת לו מהאיסורים, יעבור עליהם.

לדוגמה, בחברה הדתית של ימינו השתרש המונח "שומר נגיעה". יש דתיים ששומרים נגיעה, ויש דתיים שאינם שומרים נגיעה. אולם, החברה הדתית אינה מוכנה להכיל מציאות של דתיים שאינם שומרים שבת. שמירת נגיעה היא אותו מעשה שהחברה הדתית מכילה, גם אם חושבת שהוא אסור. זוהי הערבות, בגללה נענש הציבור כולו.

נקודה נוספת העולה בפרשה, היא ההשוואה לסדום: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ." (דברים כ"ט, כב)

הבעיה העיקרית בסדום, הייתה חוסר האחריות. חוסר לקיחת אחריות של אדם על חברו. זה גם אחד המסרים העיקריים של ספר יונה – לקיחת אחריות. כך המלך לוקח אחריות על אנשי נינוה: "הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ." (יונה ג', ז)

האחריות שלוקחים המלחים על יונה, ולא מוכנים לזרוק אותו לים, גם כשהוא אומר שהוא חוטא, שבשלו הסער הגדול, ואף על פי שהוא סתם נוסע המסכן אותם.

שתי הנקודות הללו, הגלויות שגוררות נסתרות, והאחריות הכללית, הם מה שנדרש מחברה על מנת שתוכל לעמוד בברית כמו שצריך, ולא, חס ושלום, להגיע למצב של "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ".

**

שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני

עד עכשיו, דיברנו על ענישה של הציבור בשל נסתרות של היחיד. אולם קיים עוד סוג של נסתרות. דברים הנסתרים אפילו מהאדם עצמו. חטאים שאדם עושה, וכלל לא יודע שעשה מעשה אסור. כך כותב הרמב"ן על "הנסתרות לה' א–להינו": "בדרך הפשט כי "הנסתרות" הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם כמו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני (תהלים יט יג) יאמר הנסתרות לשם לבדו הם אין לנו בהן עון אשר חטא אבל הנגלות שהם הזדונות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת." (רמב"ן דברים כ"ח, כט)

גם כאן, ישנן נסתרות, שאדם כלל לא מודע שהוא עושה מעשה אסור. אולם יש נסתרות, שנובעות מהנגלות. אם אני זורק לחבר אמירה שפוגעת בו, אפילו בלי לשים לב לזה, ייתכן שזה נובע מיחס פגום באופן כללי לאותו חבר. וכך גם במצוות שבין אדם למקום – אדם המחלל שבת בפעולות שהוא לא יודע שהן אסורות, מתוך זלזול בחשיבות השבת, הדבר אינו באמת כלול ב"נסתרות".

אנחנו עומדים עכשיו לפני ראש השנה. ערב ראש השנה הוא מקצה השיפורים לקראת יום הדין. האשכנזים ביום זה אומרים סליחות רבות, אולם אין להתבלבל – אלו בעצם סליחות של ראש השנה. אך בגלל שאי אפשר לומר סליחות בראש השנה, אז מקדימים את אמירתן ביום אחד.

בראש השנה נידון כל אדם כפרט, והציבור ככלל. הגמרא אומרת, שהציבור נענה בכל קוראו אל ה', ואילו ליחיד הוקדשו עשרת ימי תשובה, בהם קרוב ה' לכל קוראיו. אחד הדברים אותם עלינו לבדוק, הן כציבור והן כיחיד, הוא האם הנגלות שלנו מספיק טובות, על מנת שלא יקרו נסתרות רעות.

(הרב משה ליכטנשטיין שליט"א. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה נאמרה בסעודה שלישית פרשת ניצבים תשע"ט, ערב ראש השנה, וסוכמה על ידי דוד אורן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. עורכת הודיה אורון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)