התורה הנשית
כתוב בפרשתנו: "ותקרבנה בנות צלפחד … ותעמדנה לפני משה … לאמר: אבינו מת במדבר … ובנים לא היו לו: למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו … תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו: ויקרב משה את משפטן לפני ה': ויאמר ה' אל משה לאמר: כן בנות צלפחד דברת … ואל בני ישראל תדבר לאמר: איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו וגו'".
אנו רואים כאן דבר נפלא, שבנות צלפחד זכו שעוד חלק של התורה ירד לעולם בעקבות פנייתן אל משה. הדבר מתקשר אל נושא התורה הנשית.
רמוז בתורת הנסתר שעם ההתפתחות הרוחנית של האנושות, ילכו ויתגלו מעלותיה הרוחניות המיוחדות של האישה. הדבר רמוז בפסוק: "כי ברא ה' חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר" (הנביא ירמיהו). האנושות תגיע לרמת התפתחות כזו, שבה הבנת העומקים הרוחניים של החיים תהיה אינטואיטיבית. המבט החומרי והמבט הרוחני על החיים יתאחדו, ואז גם את התחומים החומריים יחווה האדם ביחד עם כל עומקם הרוחני.
לכן המקום שתתפוס האישה בתחומי הרוח ולימוד התורה ילך ויהיה מרכזי יותר, בגלל שליכולות ההקשבה, הרגישות, האינטואיציה וההבנה הפנימית החזקות אצלה ביחס לגבר, יהיה מקום מרכזי בעולם, שרוחניותו ופנימיותו הולכות ומתפתחות. ידועה גם נטיית האישה אל החלקים הפנימיים והנסתרים שבתורה.
יש המסבירים שהייחודיות הנ"ל של האישה, גם רמוזה בתאור בריאתה בספר בראשית. בבריאת הגבר נאמר: "וייצר ה' א-להים את האדם", ואילו בבריאת האישה נאמר: "ויבן ה' א-להים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". כלומר הגבר מתייחד בחכמה מסוג "יצירה", שהיא חכמה צורנית ופונקציונלית, ואילו האישה מתייחדת בחכמה מסוג "בינה", שהיא חכמה פנימית ואינטואיטיבית.
יש הטוענים שהרובד העמוק של ההתגברות ההדרגתית בכח הנשי בדורותינו, היא חלק מההתפתחות הרוחנית של העולם לקראת התקופה הנ"ל עליה כתבנו.