התודעה ההיסטורית ואהבת ה' בספר דברים

פרשתנו פותחת את ספר דברים. מן המפורסמות הוא בשם הרמב"ן שבספר זה המצוות מתחלקות למצוות מחודשות – כאלה שמובאות לראשונה בספר זה, ולמצוות מבוארות – מצוות שהובאו כבר בספרים הקודמים. ספר דברים מחדש לא רק מצוות אלא גם שני עקרונות יסודיים:

הראשון קשור לתחילת פרשתנו: "אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב. אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ. וַיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה֛' אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם." (דברים א', א-ג)

ישנה מחלוקת בין המפרשים מהי משמעות הפסוק הראשון. רש"י אמנם אומר ששמות המקומות אינם אלא רמזים לחטאי בני ישראל במדבר ושזוהי בעצם תוכחה מרומזת; אולם אנו נלך בעקבות הפרשנים שפירשו פסוק זה כפשוטו וביארו שאלו אכן שמות המקומות שדרכם עברו בני ישראל במסעם. בנוסף לאזכור נקודות ציון לאורך המסע עד למיקום הנוכחי, מצוין גם הזמן המדויק של נאום משה.

משה בעצם מתאר את ההיסטוריה הקרובה עד לנאומו. דבר זה חוזר על עצמו גם בנאום הפרידה של יהושע שנים לאחר מכן. אזכורם של הזמן והמקום בנאומים זוקק ביאור. איזו חשיבות יש למקום ולזמן שבהם משה נשא את נאומיו?

נראה שמטרת אזכורם של הזמן והמקום היא להבהיר את החשיבות של התודעה ההיסטורית. תודעה היסטורית מהווה בסיס הכרחי לכל מעשה בכלל, ולנאום המצוות של משה בפרט. בלעדיה אין משמעות לקיום המצוות ואף באופן מעשי הן לא תקוימנה.

תודעה היסטורית היא מעקרונות היסוד (המחודשים!) של ספר דברים. כחלק ממצוות הבאת הביכורים לדוגמא ישנו חיוב לשאת נאום המתאר את ירידת אבותינו למצרים ואת היציאה משם.

גם אנחנו צריכים ללמוד מכך ולהיות בעלי תודעה היסטורית. עלינו לזכור את חורבן הבית והעם וכן את יציאת מצרים. תודעה היסטורית הכוללת אותם בתוכה חיונית לעם ישראל.

נחדד. ישנן שתי דרכי הסתכלות על ההיסטוריה. הראשונה רואה בה משהו חסר משמעות. היא מתבטאת יפה בפסוקים הבאים בקהלת: "דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת. … מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ." (קהלת א' ד; ט)

תפישה זאת מתבטאת גם במימרא "סדנא דארעא חד הוא". הרעיון כאמור הוא פשוט: אין חשיבות למהלך ההיסטוריה בהיות ההיסטוריה חוזרת על עצמה ללא תכלית ומשמעות.

לעומת דרך הסתכלות זו, ישנה דרך אחרת, אמתית יותר: מבט קיומי על ההיסטוריה. מבט קיומי שכזה רואה בהיסטוריה משהו בעל משמעות ותכלית וכתוצאה מכך אינו מזלזל בחשיבות המקום והזמן של ההתרחשויות השונות; הוא רואה בהם פרטים חשובים ואף מהותיים.

הסתכלות זו היא הדבר שמשה רבנו מלמד: הוא מצביע על כך שמבט קיומי על ההיסטוריה, תודעה היסטורית, הוא דבר חשוב כשלעצמו, ובנוסף, מבט שכזה הוא תנאי הכרחי להשגת יעדים משמעותיים בתחומים שונים כמו כיבוש הארץ, העולם הבא וביאת המשיח.

זהו אם כן החידוש הראשון של ספר דברים: חשיבותם של התודעה ההיסטורית ושל מבט קיומי על ההיסטוריה.

החידוש השני של ספר דברים הוא עבודת ה' 'בכל לב ובכל נפש'. עניין זה מופיע רבות בספר ולדוגמא: "וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת ה֣' אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ" (ו' ה); "לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה֤' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעָבְד֔וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם" (י"א יג)."

כך גם בפרשיית התשובה (שנמצאת בפרשת נצבים): וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל ה֑' וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם. וְהוֹתִֽירְךָ֩ ה֨' אֱלֹהֶ֜יךָ בְּכֹ֣ל׀ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ לְטֹבָ֑ה כִּ֣י׀ יָשׁ֣וּב ה֗' לָשׂ֤וּשׂ עָלֶ֙יךָ֙ לְט֔וֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂ֖שׂ עַל־אֲבֹתֶֽיךָ. כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:  (דברים פרק ל', ח-י)

ספר דברים מדגיש את כוונת הלב. בדרך משל נאמר שלפי ספר דברים 'מצוות צריכות כוונה'.

חידוש זה, עבודת ה' 'בכל לב ובכל נפש', קשור מהותית גם לחידוש הקודם: שניהם מבטאים את חשיבות התודעה והלב בעבודת ה': אם בתודעה ההיסטורית ואם בכוונת הלב.

אלו הם שני החידושים העיקריים של ספר דברים. הם שייכים גם אלינו ובפרט בזמנים אלו של ימי בין המצרים והאירועים הקשים האחרונים: עלינו לעבוד את ה' מתוך תודעה היסטורית מעמיקה, ו'בכל לב ובכל נפש'.

(הרב ברוך גיגי. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה נאמרה בליל שבת קודש פרשת דברים ה'תשע"ז וסוכמה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. עורכת: הודיה אורון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • בינו שנות דר ודר
  • הדור הרע הזה (?)
  • חשיבות השיוויון בין בעלי הדין
  • "לא תוסיפו הביא מנחת שוא, קטורת תועבה" – על אחדות השלם הגדול מסך חלקיו
  • תפקידם הכפול של השופטים
  • "חזון האבלות"
  • קשה שבחורבנין - מתוך "איבה"
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.