יז בתמוז- איפה אנחנו בכל הסיפור הזה?
במשך אלפי שנים מציין עם ישראל את ימי החורבן, מתענה ומצטער עליהם. ידוע מאמר רבותינו "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". חמישה דברים אירעו ב י"ז בתמוז, ובכל דור ודור מתווספים עליהם עוד דברים רעים אחרים. ידוע שימי בין המצרים ימי צער הם. בהם שולטים מזיקים "קטב מרירי". כמאמר מגילת איכה א' "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
אבל כאשר אנחנו בודקים את חמשת הדברים הללו עליהם אנחנו מתענים, ומציינים אותם -חשוב גם להבין איפה אנחנו בכל הסיפור הזה!!
חמשת הדברים הינם: נשתברו הלוחות, בוטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה, הועמד צלם בהיכל.
שבירת הלוחות נעשתה על ידי משה כאשר ראה את עם ישראל עובדים לעגל- עבודת אלילים. איפה אנחנו בסיפור הזה? גם לנו יש אלילים:
כסף- רובנו עובדים ומשתדלים בעבורו…
כבוד הוא אליל שרובנו מקפידים לדאוג לו לשמור ולטפח אותו.
התאוות כולן מושכות אותנו להתמסר אליהן, ולרדוף אחריהן.
בוטל התמיד -כשרצו הכהנים הנצורים בירושלים להקריב את קורבן התמיד, ולא היו להם כבשים, הם שילשלו בחבל בעד החומה כסף וזהב והיו החיילים הצובאים על החומות נותנים להם בשכר זה כבש לעולה. ביום י"ז בתמוז בוטל התמיד ולא העלו להם יותר כבשים. איפה אנחנו בסיפור הזה? שיוויתי השם לנגדי תמיד גם אנחנו מבטלים את התמיד…לא תמיד ה' לנגד עינינו…לולי היה כך- לא הינו חוטאים ולו חטא קטן ביותר! פנינו אל מבנותנו סילקנו את השכל וההיגיון והרחקנו את הנשמה ונתנו מקום לתאוותנו…..
הובקעה העיר -הבקעת העיר מסמלת את התחלת הסוף!
ברגע שהאדם עומד כחומה בצורה כנגד הניסיונות והתאוות, אז הוא לא ייפול. אבל אם נוצר בקע קטן בחומה, התפשרות קטנה מצד האדם, זוהי תחילת הנפילה. כמה בקיעים יש לנו בחומה הבצורה שלנו? איפה כל הערכים שלנו והנהגות הטובות שהיו לנו פעם? מה יהיה עם כל הדברים האסורים ה"קטנים" שאנחנו מתירים לעצמנו?
שרף אפוסטמוס את התורה -זלזול בכבוד התורה ולומדיה.זילזול ברבנים ובדעת תורה. דבר אחר, כמה שריפת זמן יש לנו בחיי היומיום? כמה טלפונים, אינטרנט, וואטסאפ, פייסבוק שטויות וקישקושים מכלי זמן?האם שריפת זמן היא לא ביטול תורה? ביטול תורה האין כמוהו כ"שריפת" התורה? ישנו ביטוי "שורף את הזמן"
הועמד צלם בהיכל- חילול קודש הקודשים על ידי הכנסת עבודה זרה לתוך ההיכל פנימה.
האדם הוא עולם קטן, המוח שלו הוא היכל בו שורה הנשמה. ברגע שהאדם נחשף למראות אסורים, תאוות, ויצרים דומה הוא כמי שמעמיד את הצלם בהיכל. נשמתו פורחת, כמו שעשתה השכינה לאחר שהועמד צלם בהיכל…
עד מתי לא נטהר את בית מקדשינו הפרטי? נטהר את המוח והמחשבה מכל ראייה רעה, מחשבה רעה, מהסיטרא אחרא היושב עמוק בתוכנו ולא מאפשר לנו להיות מי שאנחנו באמת!!
לכן, כאשר אנחנו צמים ומתענים בצום י"ז בתמוז, נפנה גם את האשמה בחורבן הבית כלפינו אנו! ננסה להתחזק בכל אותם הדברים. ונזכה שנהיה ראויים לבניית בית המקדש במהרה בימינו אמן!
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר ז"ל הכ"מ)