לראות את התמונה השלמה
החושים שלנו אינם יכולים לאפשר לנו לקלוט את התמונה השלמה אלא רק חלק מזערי ממנה, ורק לימוד התורה הקדושה והחדרת חכמת ד' אלינו יכולים להעצים את יכולתנו לראות את התמונה כל פעם מזוית יותר ויותר רחבה ולהתקרב עוד ועוד ליכולת של הקב"ה לראות כל דבר וענין במציאות האלוקית באור האמת ולהתיחס אליו בהתאם.
כשם שלא היה קל לראות את החסד והגדולה שהיו טמונים בעומק מעשהו של פינחס לפי הראיה האלוקית, כך גם לא היה פשוט לקלוט את הכוחות הנפשיים האדירים להם הזדקק משה רבינו כדי להתאפק, לוותר ולא להשיב למתקפה המילולית הקשה שזמרי הפנה נגדו למרות שלא היה בדבריו כל צד של אמת אלא רק נסיון ירוד להצדיק את מעשיו הפסולים שנבעו מכניעתו ליצר הרע.
ניתן ללמוד מכאן עד כמה צריכים אנו ללמד זכות על כל אדם וגם על אותם אלה שלא ידועים כצדיקים ואנשי חסד שמרבים במצוות ומעשים טובים, מאחר ובאמת שלא ניתן לדעת איזה מעשים נעלים הסמויים מן העין הם מצליחים לעשות על בסיס קבוע כפי שידוע רק ליושב במרומים ולהם.
מעניין מאוד לראות שבמקרים רבים כשנגלית לעינינו מידת הדין, השורש של הדברים הוא דוקא במידת החסד ולהיפך, ומעשהו של פינחס מהוה דוגמא מפוארת לכמה חסד יכול להיות כלול במעשה שבמבט ראשוני נראה שייך באופן בלעדי למידת הדין. רש"י כותב שבני השבטים היו מבזים את פינחס לאחר מעשהו ואומרים: "הראיתם בו פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט מישראל", והרב זמיר כהן מסביר שאחד הטעמים לכך שהקב"ה ציין בתורה את יחוסו המדויק של פינחס (בן אלעזר בן אהרן הכהן) הוא שנדע שהן פינחס והן מעשהו שורשם ומקורם במידת החסד והקדושה שמיוחסים לאהרן הכהן שהיה סבו מצד אביו ולא לעבודה הזרה והטומאה שמיוחסים ליתרו שהיה סבו מצד אמו לפני שהתגייר וחזר בתשובה. עכ"ל.
זהו לימוד מצוין לכלל הציבור בכלל ולמנהיגיו בפרט עד כמה דעת הציבור אינה צריכה להוות גורם שמשפיע על מעשינו כשאנו יודעים בבירור שאנו עושים את רצון ד' יתברך ע"פ התורה הקדושה וחכמי ישראל, שהרי לא הציבור ברא אותנו, לא הוא זה שמחיה אותנו וביום הדין לא מולו נדרש לתת דין וחשבון כי אם לפני בורא עולם, וכן על זה הדרך עד כמה נהיה רחוקים מהאמת אם נקבע את דעתנו אודות אדם כזה או אחר רק על סמך דעת הציבור כלפיו אף אם היא חד משמעית, שאף משה רבינו איש האלוקים נחשד ע"י רבים וטובים מעם ישראל בלא מעט עבירות חמורות שכלל לא ביצע.
קיימים גם מצבים הפוכים בהם המציאות מפגישה אותנו עם מעשה חסד מופלא כמו תרומה מכובדת שמעניק אדם פלוני למוסד תורני או לארגון חסד כזה או אחר, כשמצד האמת האלוקית האדם היה צריך להפעיל תחילה את מידת הגבורה כדי שמידת החסד תבוא לידי ביטוי, שהרי לא לחינם הכסף נקרא דמים מאחר והאדם מחשיב אותו לחלק בלתי נפרד ממנו ולכן לא קל לו להוציא כספים למטרות כאלה ואחרות, וכשהאדם מתלבט אם לתרום למטרה נעלה ככל שתהיה אם לאו הוא נדרש להשתמש במידת הגבורה ולכוף את יצרו, כשמעשה החסד עצמו הוא השלב האחרון ברשימה שמהוה מדד לכך שהצליח לשנות מטבעו, להתעלות מעל לצד הבהמי שבו ולבטל את רצונו לרצון ד' יתברך.
(נשלח ע"י ברוך עינב)