"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו… ערות אביך… ואל אשת עמיתך… ומזרעך לא תתן להעביר למולך… ואת זכר לא תשכב משכבי אשה… ובכל בהמה לא תתן…" (יח, ו' – כג)
תמה התפארת ישראל מה שייך ענין המולך לאמצע פרשת עריות, היה ראוי לסיים קודם את פרשת עריות ואחר כך לכתוב את איסור המולך?
ונראה לתרץ ע"פ הגמרא בסנהדרין וז"ל "זרעו – אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו", ועל פי זה מובן סדר התורה, שכאשר גמרה התורה לכתוב עניני עריות שיכולים להוליד מהם זרע אמר "ומזרעך לא תתן להעביר למולך", דהיינו אף אם באת חלילה על העריות וילדו לך זרע (פסול) בכל זאת לא תיתן להעביר למולך כי גם על זרע פסול חייבים, ואח"כ כתבה התורה את סוגי העריות שאינם בני הולדה וממילא בהם אין את החשש של "ומזרעך לא תתן להעביר למולך"
(נשלח ע"י מאור צוברי)