"וילדה זכר וטמאה שבעת ימים" (יב, ב)

לכאורה לא מובן מדוע אחר הלידה באה הטומאה, והרי הטומאה מגיעה כתוצאה ממיתה והעדר, ואילו לידה היא ריבוי חיים? מבאר הרה"ק מקאצק – כחות הטומאה נאחזים באדם בעיקר לאחר הסתלקות שכינה וקדושה, זה גם ענין טומאת המת שנובעת מהסתלקות הנשמה, כי כאשר האדם בחיותו, כוחות הטומאה רוצים לינוק ולהיאחז בקדושה, אך אור הנשמה דוחה אותם, ובהעלות הנשמה – משכחת רווחא וחיילא – והטומאה מתעצמת על האדם, והנה חז"ל  אומרים וז"ל "אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים מפתח של גשמים דכתיב יפתח ד' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו מפתח של חיה מנין דכתיב ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב וידעתם כי אני ד' בפתחי את קברותיכם במערבא אמרי…" הרי שבשעת הלידה יש השראת השכינה, ולכן לאחר הלידה כאשר השכינה מסתלקת מתעצמת הטומאה ושורה על האדם.

(נשלח ע"י מאור צוברי)