ואהבת לרעך כמוך הינו ציווי המהווה חלק מהפסוק: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (י"ט,י"ח).
רבי עקיבא התייחס לחלק הזה בפסוק כאל כלל גדול בתורה בהיותו ממצה את הגישה שעל האדם לאמץ ביחסיו עם הזולת. הווה אומר: להתייחס לזולת באותו האופן שהיה רוצה שיתייחסו אליו.
קיימות אינספור דוגמאות מחיי היום-יום הממחישות את הרעיון הזה ואת חשיבותו. בנקל אפשר להיזכר בכמה מהן: כך למשל, כשאנו מתבקשים לוותר על מקומנו בתור לטובת אדם שממהר, מקבלים טלפון בזמן שעסוקים, או נאלצים להפסיק שיחה, כדי להשיב למישהו שפונה אלינו ברחוב.
בימינו הרעיון הזה זכה להרחבות והכללות האומרות דרשני- במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב- מתנגשות חזיתית עם ציווי "לא תעשה" מהתורה. כך למשל נבטה מהציווי הזה "מצווה" חדשה: לקבל את האחר/השונה באשר הוא – ללא תלות בערכים ובמעשים שלו.
מה שמסביר את נחיצותה של התוספת/תזכורת: "אני ה'", אשר על פניו, נראית מיותרת.
ללמדנו, שלא כל מה שדעת הבריות נוחה הימנו, דעת המקום נוחה הימנו.
(נכתב ונשלח לאתר ע"י הלנה ברבי)
