את מי באמת האדם נדרש להקריב?
"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַ-ד'" (ויקרא ב, א): עפ"י הפשט ניתן להבין מהפסוק שהאדם צריך להקריב בעת הצורך קרבן מנחה ל-ד', אך ניתן להבין את אותו פסוק בצורה נוספת והיא, שהאדם נדרש להקריב אף את נפשו כמנחה ל-ד', היינו "וכי תקריב נפש קרבן מנחה ל-ד'", כפי שאנו אומרים בקריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ד' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה), וכמו שאמרו חז"ל מה יעשה אדם ויחיה? ימית את עצמו. מה יעשה אדם וימות? יחיה את עצמו, וכדאיתא בגמרא (ברכות סג:): "הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדאמר ריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: 'זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל' (במדבר יט, יד)", ושנזכה כולנו להיות מקדושי העליון שזוכים להמית עצמם באהלה של תורה בעה"י.
(ברוך עינב)