"ויצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים"
ברמת הפשט- צבאות ה' משמע כל "עושי דברו" כלומר מלאכים,שרפים וכו'.
יחד עם זאת יתכן שבמקרה זה הכוונה היא לישויות הרוחניות הממונות על ישראל בפרט, כפי שמופיע שוב בשינוי קל: "ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל ממצרים על צבאותם".
כך או אחרת, מעניין לשים לב למקום המרכזי שתופסים צבאות השם במעמד יציאת מצרים, בניגוד בולט לדגש המושם בהגדה על יציאתנו ממצרים- לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף..
מגמת המיסוך המוטל על צבאות השם באה לידי ביטוי במקומות נוספים. כך למשל: בחלק התפילה הנאמר בלחש, לאחר שמע ישראל.."ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
תכליתו של המיסוך מובנת, לאור הסכנה שבהחלפת עבודת השם, בעבודת אלילים- מיני מתווכים למיניהם, ובכלל זה מלאכים. אלא שיש לכך מחיר, שבא לידי ביטוי במרחק מלאכותי הנוצר בין הבורא לאדם- מרחק שעלול לייצר באדם אשליה, כאילו אין הוא מושגח ברמת מעשיו. דבר שעלול לגרום לחסרון ביראת השם, הן ברמת הפרט והן ברמת כלל ישראל.
אזכור יציאתם של צבאות ה' ממצרים יחד עם בני ישראל, שחזר ונשנה, מלמד על כך שצבאות ה' היו שם יחד עם בני ישראל. ללמדנו שישראל נמצאים תחת השגחה צמודה, באשר הם, על כל המשתמע מכך.
(הלנה ברבי)
