ונחיה ולא נמות
"ותתום השנה ההיא, ויבואו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף, ומקנה הבהמה אל אדוני, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוויתנו ואדמתנו, למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו, קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה, ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם"
מסופר בפרשת ויגש כי תוך שנה אחת של שנות הרעב נעלם כל השפע של שבע שנים של שבע!! כל האושר, כל הכסף, וכל הרכוש נבלע בתום השנה הראשונה של הרעב במצרים.
ניתן לראות בפסוקים אלו משל להנהגת האדם בעולמו:
שבע שנים טובות אלו הם 70 שנות חייו של האדם. הרעב הינו שנות הרעה היכולות לחסל במחי יד עשרות שנים של טוב ושפע כגון: עוני, חולי, מלחמה, או כל מרעין בישין אחרים הפוקדים את האדם במהלך חייו. אומר הפסוק "לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוויתנו ואדמתנו"- כל שנשאר לאדם כשפוגעות בו שנות הרעה הוא גוויתו- כל זמן שאדם עומד על אדמתו וחי בעולם הזה אין לאדם קניין אמיתי -רק למראית עין, יש לו רכוש מעמד, ממון וכו' אבל כאשר מגיעות שנות הרעה עומד האדם כדל ורש לפני הקדוש ברוך הוא לא יעזור לו רכוש או מעמד כבוד או גדולה! רק גוויתו וחיותו על האדמה נשארו.
אומר האדם לקדוש ברוך הוא: "קנה אותנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה" מבקש האדם מהקדוש ברוך הוא: תן לנו תורה- שנאמר "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". התורה היא החיים האמיתיים. היא הלחם. אנחנו עבדים לך הקדוש ברוך הוא, ותהיה עבדות זו לפרעה =לפרעון, לפרעון חובנו כלפיך.
"ותן זרע"- ואז נוכל להמשיך להתקיים על האדמה להמשיך את השלשלת.
"ונחיה ולא נמות"- נחייה חיי נצח לעתיד לבוא.
"והאדמה לא תשם"- ויהיה לנו קיום גם כן בעולם הזה!
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)