וירא ה' כי שנואה לאה
"וירא כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (בראשית כט. לא)
יש לשאול, למה שנואה לאה?
מסביר הרמב"ן: "כי שנואה לאה- הנה רמתה באחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו, ואל תמר בו, היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה. אף כי היתה מתנכרת כל הלילה, ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבוקר, ולכן שנאה יעקב! והאלוקים יודע כי להנשא אל הצדיק עשתה כן, וירחם עליה. וכן אמרו בראשית רבה( עא. ב) כיוון שראה יעקב מעשים שרמתה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, וכיוון שפקדה הקדוש-ברוך-הוא בבנים אמר, לאמן של אלו אני מגרש? זה טעם "וירא אלוקים" כי חמל עליה שלא יעזבנה"
למה שנא את לאה? והלא גם הוא עשה כן, ורימה אביו, ועשה מה שאמרה לו אמא שלו….לכאורה היה מצופה ממנו להבין את לאה יותר מכל אדם אחר!
ועוד נאמר "ויאהב גם את רחל מלאה" (כט. ל) זאת אומרת, שכן אהב את לאה רק שאהב את רחל יותר ממנה. אז אהב או לא אהב?
אלא מסביר הכלי יקר שבאמת לא אהב את לאה: "…כך יעקב היה אוהב את רחל מצד עצמה, ונוסף על האהבה הזו עוד הוסיף בה אהבה מצד לאה- כי ראה זו כנגד זו, ונגלה ביותר יתרונה של רחל! זהו שנאמר "ויאהב גם את רחל מלאה" דגם בא לרבות תוספת אהבה הנמשכת לרחל מלאה. ומ"ם של "מלאה" איננה מ"ם היתרון. ויש אומרים שתוספת אהבה זו נמשך מלאה בעבור שמסרה(רחל) סימניה ללאה, ודבר זה חשב לה לצדקה, על כן הוסיף בה אהבה"
מתוך הדברים עולה כי אכן שנא יעקב את לאה ולא סלח לה על מה שעשתה ורמתה אותו. למה לא סלח לה הצדיק יעקב?
א. ישנו הבדל גדול בין אבא שלה- לבן הרשע, ובן אמא של יעקב -רבקה הצדקת. וכן בעוד שרבקה קיבלה בנבואה את המעשה שיש לעשות בתחבולה, לבן השיג כך מדעתו הנלוזה.
ב. ההקפדה על לאה לא באה מצד ההסכמה שלה למעשה, כפי שמסביר הרמב"ן, אלא מפני שלא גילתה את הרמאות עד שעלה הבוקר, "שהייתה מתנכרת כל הלילה", היה לה לגלות ליעקב לפני כן ולא להתמיד בהתחזות עד עלות הבוקר.
ג. מסביר אור החיים הקדוש, עוד יכוון באומרו "למה רימיתני" כי יש בזה גנאי ליושבת בחיקו שתהיה נשואה בדרך רמאות, וזה ירחיק חיבוב הזיווג, ולצד זה החליט בדעתו שבוודאי תהיה לו תמיד לאישה, הקפיד על זה.
ד. מסביר בעל הטורים " וירא ה' כי שנואה- סופי תיבות "אהיה" לפי שחשדה יעקב, כמו שהפקירה עצמה לו, כך הפקירה עצמה לאחר! לכן העיד הקדוש ברוך הוא שמו עליה". מכיוון שחשד בה שנא אותה.
ה. ואני הקטן ארצה לפרש, מתוך מה שנאמר (בבלי קידושין ע עמוד ב) "כל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבחה לעולם. ואמר שמואל- במומו פוסל". שנא יעקב את לאה על שרמתה אותו -מתוך ששנא את עצמו, על שנאלץ לקבל את הברכות מאביו בדרך רמאות. שנאמר "אולי ימושני אבי" הלוואי וימושני, ותתגלה הרמאות. לא היה לו נוח עם הרמאות הזו, שהרי יעקב איש תם, איש אמת, "תתן אמת ליעקב" ולכן שנא אותה שפסול שבה הקרין עליו -על המירמה אשר עשה לאביו, ולא היה לו נוח עם זה.
ועל דרך הדרש ריצתה אותו לאה בשמות ילדיה ותרמוז לו:
ותקרא את שמו ראובן- גם אתה הנך בן לאביך, ועדיין רימת אותו באומרך אנוכי עשו בכורך.
ותקרא שמו שמעון- גם אתה שמעת לקול אמך לרמות את אביך, אף אני שמעתי בקול אבי.
ותקרא שמו לוי- גם אתה לא היה לך נוח עם הרמאות ואמרת "אולי ימושני אבי"- הלוואי וימושני לוי מלשון הלוואי. כך הייתי גם אני מייחלת.
על כן קראה שמו יהודה- מודה אני כי עשיתי טעות- ומודה ועוזב ירוחם.
ותאמר לאה בגד- לא בגדתי בך ולא הפקרתי את עצמי לאחרים לפני שפגשתיך.
ותקרא שמו אשר- כל מה שרציתי זה להדבק בצדיק ולהיות מאושרת, ולכן עוד מילדות הייתי בוכה על שיעדו אותי לעשו הרשע, ולא הייתי מאושרת.
ותקרא שמו יששכר- ראה כי רצוייה אני לפני האלוקים, והוא מעיד בי שכל כוונתי הייתה לשם שמיים- ונתן לי שכרי בנים. שנאמר " הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן" ( תהילים קכז. ג)
ותקרא שמו זבולון לשון בית זבול כפי שאומר רש"י " מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עימי, שיש לי בנים כנגד כל נשיו"
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)