וירש זרעך את שער אויביו
"כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך כוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים, וירש זרעך את שער אויביו" (בראשית כב. יז)
לאחר העקידה, מברך מלאך ה' את אברהם ברכה זו. למה דווקא לרשת את שער האויבים, ולמה דווקא נמשלו ישראל לכוכבים ולחול הים? מסביר הרד"ק: "בעבור שחוזק הארץ היא בכניסתה, כי הארץ החזקה סביבותיה הרים או ימים, ומשנכנסו האויבים ועברו אותם השערים- כל הארץ נכבשת לפניהם …לפיכך נקראת כל הארץ שער."
נראה לפרש עוד עניין, שנגלה לעינינו בהיסטוריה הקצרה של עם ישראל, בגאולה אחרונה, שאנחנו ברוך ה' חלק ממנה. כל פעם שקמים על ישראל לכלותנו האויבים מסביב, מתקיימת בנו ברכת אברהם- "וירש זרעך את שער אויביו!" כך היה במלחמת העצמאות, כשהינו בבחינת חול הים, בשיפלות, שלא הסכימו האויבים הערבים על החלוקה- וירשנו את הקו הירוק. כך היה במלחמת סיני/ מבצע קדש – ירשנו את כל חצי האי סיני, ותעלת סואץ. במלחמת ששת הימים ירשנו את יהודה ושומרון, רמת הגולן, ומזרח ירושלים.
אומר המלאך בשם ה' לאברהם: אברהם אני אברך אותך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמיים, יהיו רבים ככוכבים אך גם לשון גדולה- יהיו מעולים וזוהרים ובגדולה ככוכבים. מצד שני כחול אשר על שפת הים כפי שמבאר הכלי יקר זהו זמן הקטנות של עם ישראל בו קמים על ישראל אומות העולם, וישראל בשפלות, כחול. אבל אל תדאג אומר ה', גם כשיהיו בשפלות לא להם הקב"ה לעבור את קו החוף, וישברו על החול. כי החול הוא חוק וגבול הים. ואם תחשוש למצב של ישראל בזמן השפלות שמא לא ירשו את הארץ המובטחת, הבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם, אל תדאג, "וירש זרעך את שער אויביו". יהיו להם אויבים, כשיקומו עליהם האויבים -ירשו ישראל את ארצם שנאמר וירש זרעך את שער אויביו!
עם ישראל עדיין בשפלות, אין לנו לא סנהדרין ולא בית מקדש, לא נבואה ולא מלוכה. לכן בתקופה זו הדרך שלנו להתקדם לעבר הארץ המובטחת היא בריבוי האויבים, ומלחמה שנכפת עלנו מעת לעת. צריך לראות את היד המכוונת ואת הפרספקטיבה הרחבה ולהכיר בכך שיד ה' בדבר. ובעזרת ה' כל מלחמה מביאה אותנו עוד קצת לירושת הארץ המובטחת. זכותו של אברהם תעמוד לנו לנצח את אויבנו ושנזכה לעבור מבחינת קטנות לבחינת גדלות ככוכבים, במהרה בימנו אמן.
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר)