מה הצורך ב"קטרוג" הלבנה, ומה הקשר בין הלבנה ובין עם ישראל?
"ויאמר אלוקים יהי מארות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן. ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים." (בראשית א, יד- טז)
ידוע מה שמפרש רש"י: "המאורות הגדולים- שווים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד."
נשאלת השאלה, הלא לכל אחד מהמלכים נתנה ממלכה נפרדת. ממלכת השמש ביום, וממלכת הירח בלילה. למה לא יכלו שניהם לשלוט כל אחד בזמנו? הלא מדובר בשני כתרים, יום ולילה, מלך היום, ומלך הלילה. ועוד, לפני המיעוט אם שניהם היו גדולים איך ניתן להבחין בין היום והלילה הרי אור שניהם שווה? בפירוש כתוב שניתנו המאורות על מנת שיוכלו להבדיל בין היום ובין הלילה….
יש לפרש כי לפני קטרוג הלבנה באמת השמש ןהירח היו אמורים שניהם להיות מאירים כאחד ביום! וצריכים היו להיות לנו שתי שמשות, ואילו בלילה לא היו אמורים להאיר אלא הכוכבים בלבד, ולא הירח.
כעת מסתדרות השאלות, ובאמת, כעת ישנו צורך למעט את הלבנה שהרי העולם והיצורים בו צריכים להבדיל בין היום ובין הלילה, ולכן יש למעט את אורה הגדול של לבנה עם מנת שלא תפריע להבדיל בין היום ובין הלילה. ייתכן שזהו אור שבעת הימים שנגנז לצדיקים לעתיד לבוא, אור מפויס ללא תחרות או קטרוג אור המאיר וזורח על כל העולם בהרמוניה שמימית. אם נדקדק בפסוקים נמצא שזה מסתדר לפי פירושנו זה: "יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה"- שניהם ביחד האירו ביום ולא בלילה.
"והיו מאורות ברקיע השמים על הארץ"- שניהם ביחד במקביל.
ואז קטרגה הלבנה ונתמעטה.
"ויעשה אלוקים את שני המאורות הגדולים"- שהיו פעם שווים בגודלם ובתפקידם.
"את המאור הגדול לממשלת היום" – כפי התכנון המקורי.
"ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" – כתוצאה מהקטרוג.
נשאלת השאלה, הלא הקדוש ברוך הוא יודע הכל ואין לפניו שום חרטה או חוסר ידיעה! ואם כן, כיצד לא ראה את קטרוג הלבנה? כיצד לא לקח זאת בחשבון, עד שהיה צריך לאחר מעשה, למעט את הלבנה. אם דבר זה היה גלוי וידוע מלפני כן, לא טוב היה עושה אם היה לכתחילה ממשיל את הלבנה על הלילה?
אלה יש לפרש שמיעוט הירח היה בכוונת הקדוש-ברוך-הוא ולא נסתר ממנו כל פרט. יש חשיבות גדולה דווקא לזה שהאירו בתחילה שניהם יחד, ולאחר מכן מיעט ה' את הלבנהוהעבירה לממשלת הלילה. בעשותו כן, אומר לנו הקדוש ברוך הוא את רצונו מאיתנו בני האדם:
כמו הלבנה לפני ה"קטרוג", נשמת האדם לפני ביאתה לעולם עומדת מזהירה בעולמות עליונים, ואז ממעט אותה הקדוש-ברוך-הוא, ומכניסה בגוף גשמי ורק חלק קטן מאוד ממנה מאיר בגוף, וצריך האדם להאיר את "הלילה", בעולם הזה ולעבור את זמן ממשלת הלילה -שהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. וצריך לעבור את זמן חשכת הלילה על ידי התחברות לתורת השם ולקיים מצוותיו. ולאחר פטירתו של האדם, כאשר יוצאת הנשמה מן הגוף, חוזרת לאורה הראשון כאשר השלימה את תקונה בעולם, ואז האור והממשלה שיתנו לה בעולמות העליונים הינם בזכות ולא בחסד, לא לחם ביזיון. אז חיים כולם בהרמוניה ונהנים מזיו השכינה.
למה הייתה צריכה להאיר הלבנה ורק אחר כך מעט אותה הקדוש-ברוך-הוא ולא מעטה מלכתחילה? בכדי שתוכל לשאוף להארה פנימית עצמית, ולהגיע ביתר קלות לתיקונה בעולם. כמו שמלמדים את התינוק במעי אימו תורה – ולפני שהוא יוצא מהבטן משכחים לו את כל התורה – מה זה מועיל? זה מועיל שכאשר הוא לומד שוב מחדש את התורה, היא נחקקת בו, וישנה הרגשה של משהו מוכר ולא זר. יש מסילות בלבבו סלולות בו עוד טרם יצירתו. כך גם ההארה של הלבנה- נתנו לה לחוות את ההארה, והשפעה, והנחת, ואז אמרו לה עכשיו תעשי זאת לבד בכוחות עצמך "לכי ומעטי את עצמך".
ואכן אנו רואים, שכמו האדם, כך גם הלבנה, עולה ומתמלאת ומאירה ואז לפתע פתאום נחסרת ומתמעטת וחוזר חלילה.
כמו שהלבנה לא מתייאשת ולא מוותרת ושבה להאיר, להתעלות ולהשתלם, כך גם האדם עליו לשוב להרים את עצמו, לשוב ולהאיר, לשוב ולהתחבר לאור האלוקי הטמון בו, למרות כל החושך ולמרות כל הנפילות.
לכן ישראל מונים ללבנה ולא לשמש! העולם מלא נפילות, גם עם ישראל לצערנו נפל ונכשל הרבה פעמים, אבל לעולם לא התייאש ולא הרים ידיים. וכך אנו אומרים בברכת הלבנה: "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שגם הם עתידים להתחדש כמותה"
העמוסים מיני בטן -הם ישראל (ישעיה מו. ג) כפי שמובא פרקי דרבי אליעזר (פרק נא) "רשב"ג אומר עתידים ישראל להתחדש ולהתקדש כמו שהלבנה מתחדשת ומתקדשת."
ה' יסייע בידנו להשלים את תיקוננו בעולם אמן.
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)