שני חוטין של אש שרפום
"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני ה'" (י, א-ב)
איך הם מתו?
אמרו חז"ל (סנהדרין נב ע"א): "שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים, ונחלקו לארבע, ונכנסו שניים בחוטמו של זה ושניים בחוטמו של זה, ושרפום".
השאלה הנשאלת כאן: למה מתו דווקא במיתה הזו – שני חוטים של אש שהתחלקו לארבעה? הרבי רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל אומר כאן א-גיוועלדיגער חאפ, ממש מתיקות התורה: הגמרא (עירובין סג ע"א) אומרת: "כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש".
גם כאן, נדב ואביהוא היו מורי הוראה בפני רבם, ומיתתם היתה צריכה להיות על ידי הכשת נחש, אלא שבמדבר, היכן שבני ישראל עברו, לא היו נחשים. הכיצד? לאן נעלמו הנחשים?
כתוב במדרש תנחומא (פרשת ויקהל סימן ז): "'וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה' (במדבר י) והיה הורג נחשים ועקרבים ושורף את הקוצין והורג שונאיהן של ישראל. אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא: שני ניצוצין יוצאין מבין שני הכרובים והורגים נחשים ועקרבים ושורפין את הקוצין".
ממילא, אומר הרבי רבי יונתן, ממש גיוועלדיג: באמת נדב ואביהוא היו צריכים להיהרג על ידי נחשים, אבל אין נחשים. ומה גרם לכך עשה שלא יהיו נחשים? אותם "שני ניצוצין", שני חוטי אש, לכן הם צריכים כעת למלאות את מקומם של הנחשים ולהרוג את מורי ההוראה לפני רבם. פלאי פלאים![יחי ראובן]
ונראה להוסיף, כי הטעם מתחת המילה "לא" הוא מירכא כפולה הנדמית כשני חוטין של אש היוצאים מבית קודש הקדשים.
(נשלח ע"י אבינועם מ.)