והיית א"ך שמח!
"חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחוג לה' אלוקיך במקום אשר יבחר בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח" (דברים טז. יג- טו)
בחג הסוכות ישנו ציווי מיוחד וישיר על השמחה- מה שאין כן בשאר החגים. התורה מדגישה את נושא השמחה וחוזרת עליו ומפרטת מי ומי המצווים לשמוח, ולכאורה הסיום של הפסוק והיית אך שמח מיותר שהרי חובת השמחה מודגשת בפסוקים שלפניו, ויש לדרוש אותו.
רבנו בחיי מפרש "אך"- בא למעט, שראוי לאדם למעט בעת שמחתו, וגם שראוי ומצווה הוא לשמוח בכל אופן ימעט קצת שנאמר "אז ימלא שחוק פינו" אז לעתיד לבוא ולא היום.
הפסיקתא לעומתו מפרשת את דברי התורה בחוסר מושלמות הקיימת בטבע -שגם שאדם טורח ועומל לתקן סעודה, והכל כבר מוכן ומושלם- אז הילדים רבים למה הוא קיבל חלק גדול יותר ממני וכו', כידוע באינספור דוגמאות שונות מחיי היומיום….
ניתן לפרש ולדרוש את פסוק כראשי תיבות א"ך- אחד כולל.
מה המיוחדות בירושלים בשעת העלייה לרגל שנאמר עליה "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"? "אמר רבי יהושע בן לוי- עיר שעושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה. ב'. ו') שידוע שכשהייתה נוהגת טומאה וטהרה בישראל, היו צדיקים הנקראים "חברים"- אוכלים חולין בטהרה. לכן היו נזהרים לנגוע בעמי ארצות טמאים, או שלא נזהרים בטומאה, ולכן היו פורשים מהן ונבדלים מהם. אבל בעליה לרגל, כאשר מיליונים עולים לרגל, ונדחקים ברחובותיה או בשעריה של ירושלים גזרו חכמים, כי כל ישראל חברים! ולא מעבירים טומאה!
יוצא, שירושלים מכשירה את כל ישראל ומטהרת את כולם לזמן הרגל.
יוצא מתוך דברים אלו שישנה חשיבות מיוחדת אשר מדגישה התורה באחדות. כל העם נדרש לעלות לרגל כפי שמבואר בפסוק, אתה, ובנך, ובתך, ועבדך, ואמתך, והלוי, והגר, והיתום, והאלמנה, כולם עולים לירושלים!! ומתוך כך, שכולם נוכחים, באה השמחה!
זוהי משמעותו הנסתרת והמתבקשת של חג הסוכות- לא כל איש בביתו ומבצרו- אלא כולם ביחד, ברשות הרבים, על המדרכה, סוכות סוכות, צמודות, חסרות פרטיות, מעורבבות, אך מאוחדות.
האם אין אנו מפספסים כיום את מצוות החג? כאשר לכל אחד מאיתנו יש מרפסת סוכה, ולכל אחד יש סוכה פרטית. האם חוץ משבעת האושפיזין המוזמנים, נראה אורח בסוכתנו? האם זה שאנחנו כבר לא מתערבבים עם שאר העם לא פוגע לנו באחדות ומתוך כך בשמחה? והלא זאת משמעות הרגל -כל ישראל חברים! כל ישראל משמעותו לא להזמין רק את הדתיים, ולא רק החרדים, לא רק הספרדים, לא רק האשכנזים, וכו' וכו'- כל עם ישראל.
אם כן איך נזכה לשמחה כמו שמצווה אותנו התורה? רק על ידי התחברות לשאר עם ישראל. רק על ידי התחברות לשאר העם באשר הם, ופינוי מקום בליבנו לכל אחד מישראל נגיע לאיחוד ושמחה. "והיית א"ך שמח – אחד כולל!! אחד שיש מקום בליבו לכלל עם ישראל באשר הוא.
שנזכה לשמחה אמיתית והיינו אך שמחים.
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)