עד מאה ועשרים!
"ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא, וה' אמר אלי- לא תעבור את הירדן הזה." (דברים לא. ב)
למה אנשים מברכים ביום ההולדת עד 120? למה לא עד מאתיים או כל מספר אחר?
כמה מעלות למתתו וקצבת ימיו של משה רבינו עליו השלום.
מסביר ספורנו "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום- ואין להתעצב על מיתתי שלא הייתי ראוי לחיות עוד בטבע"
יוצא מדבריו, שמשה ממש את כל מכסת ימיו, ולא נקטף בדמי ימיו. וכן שלא יתעצבו עליו הנשארים אחריו שהרי סיים את תיקונו בעולם.
מסביר רש"י "לא אוכל עוד לצאת ולבוא- יכול שתשש כוחו? תלמוד לומר: לא כהתה עינו ולא נס ליחו מהו לא אוכל? איני רשאי! שנטלה ממנו הרשות, ונתנה ליהושע.
יוצא מדבריו שחייו היו מלאי עשייה וחיוניות עד ליום מותו האחרון.
מסביר רמב"ן "לצאת ולבוא ורבותינו אמרו (סוטה יג. 🙂 מלמד שנסתתמו ממנו מעיינות החכמה והיה זה במעשה נס שלא ידאג לתת גדולה ליהושוע".
יוצא מדבריו, שעזב את העולם בהשלמה ובהסכמה, ולא מתוך טירוף דעת או קנאה- שעזב חיילו לאחרים.
"ויאמר ה', לא ידון רוחי באדם לעולם, בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו. ג)
אומר הדעת זקנים "בשגם הוא בשר נוטריקון 'הוא משה' חושבנה דדין כחושבנה דדין. והיו ימיו- ימי משה. ונראה לפרש פירוש דקרא 'לא ידון רוחי באדם'- עד שיבוא משה, שיהיה לו יצר טוב דהיינו לב בשר. כדכתיב ונתתי לכם לב בשר, וזהו בשגם הוא בשר".
יוצא מדבריו שמזכירים את משה רבנו, כמאמר הכתוב בשגם הוא בשר, בכדי לעורר עלינו את מידתו וצדקותו של משה רבינו -שהרוח שנפך ה' בקרבו, עמדה בתוכו ולא נסתלקה ממנו. ועוד, שזוהי גזירת הכתוב שנגזרה לאחר המבול- וזהו המקסימום שניתן לחיות בעולם. אז למה לא להגיע למקסימום?
יוצא שכאשר אתה מברך את חברך בברכת "עד מאה ועשרים" אתה אומר לו בדרך אגב:
- שיממש את כל ימי חייו הקצובים לו עד ליומו האחרון, ולא ילך בדמי ימיו.
- שיזכה לסיים את תיקונו בעולם, ולא יתעצבו עליו הנשארים אחריו.
- שחייו יהיו מלאי עשייה וחיוניות עד היום האחרון.
- שיעזוב את העולם בהשלמה ובפיוס.
- שיהיה צדיק כמשה ולא תתנתק נשמתו ממנו כל ימי חייו.
אז שיהיה לך בסימן טוב ומזל טוב עד 120 שנה!!!
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)