עד היום הזה
"ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה. ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמותכם מעליכם, ונעלך לא בלתה מעל רגליך. לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתים, למען תדעו כי אני ה' אלוקכם" (דברים כט. ג- ה)
כל הפסוקים הנ"ל נאמרו בלשון רבים למעט "נעלך" ו"רגליך" שנאמרו בלשון יחיד. היה צריך לכתוב נעליכם לא בלו מעל רגליכם….
וכן, יש הבדל לשוני בתצורה של הפסוק לאחריו: "בגדיכם לא בלו מעליכם"- היה צריך להמשיך: ונעליכם לא בלו מעליכם. לחלופין יכלה התורה לכתוב -שלמותכם לא בלו מעל גופכם ונעליכם לא בלו מעל רגליכם….
הפסוק אחריו גם כן לא כל כך מובן…במקום "לחם לא אכלתם" היה צריך לכתוב- לא רעבתם ולא חסרתם אוכל, וצמא לא היה לכם. למה שינה כתוב ופירש דווקא מה לא אכלו? "לחם לא אכלתם".
הייתה התורה יכולה לכתוב עוד הרבה דברים שלא היו במדבר כגון, בשר לא אכלתם וגלידה לא טעמתם…
כמובן שלחם הוא מזונו העיקרי של האדם, שנאמר "לא על הלחם לבדו יחיה האדם". וגם היין והשיכר הינם משקאות חשובים, ואף המשובחים שבמשקאות. גם ליין יש ברכה בפני עצמו, ובכל זאת, לא מובן שינוי הלשון והכתיבה בדרך שלילה- מה לא אכלו במקום מה שכן אכלו.
אלא יש לפרש, אומר משה לעם ישראל: ארבעים שנה מוליך אותנו ה' במדבר- מקום שרף, נחש, ועקרב- ובכל זאת, "לא בלו שלמותיכם" לא בלה וחסר שלומכם, נשארתם בשלמות! לא חסרתם דבר! שלמה לשון שלמות/ שלום. למה נאמר דווקא "שלמתכם מעליכם" -כי הקדוש ברוך הוא שומר עליכם "מעליכם", שנאמר "חופף עליו כל היום". בעוד שאתם נחשבים בעיני ה' כעם אחד- לא התאחדתם להיות כעם אחד אלא כל אחד היה עם עצמו, ועם משפחתו! נעל מסמלת את אשתו של האדם שנאמר "של נעליך מעל רגליך" המרמז על פרישות מחיי אישות.
וכן כפי שמפרש השל"ה (של"ה כי תצא, תורה אור, טז). האישה היא מנעל בעלה, שכן היא "נועלת" אותו בחיקה. ולכן נאמר בלשון יחיד "נעלך לא בלתה מעל רגליך"- כל אחד ואחד היה בפני עצמו, כיחיד בין רבים ולא רבים המתאחדים על ידי התורה ודבר ה'.
למה לא התמקד הכתוב במה שכן אכלו ישראל במדבר, את המן, אלא התמקד במה שלא אכלו? "לחם לא אכלתם, ויין ושכר לא שתיתם" כפי שאומר שלמה המלך, עליו השלום, "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (משלי ט.ה)
אומר משה לא הסכמתם ללמוד את התורה ולא השתכללתם במלחמתה של תורה. לא הגעתם לעומקה של התורה האמיתית!!
מסביר המלבי"ם: "לכו לחמו בלחמי", שיקבל חקי החכמה שבזה יעזוב דרך הפתיות, כי החכמה תכניס ערמימות בלבו כמ"ש לתת לפתאים ערמה כמש"ש, ואל החסר לב תאמר "שתו ביין מסכתי", שהוא צריך להבין עומק דברי החכמה ע"י כח הבינה שנמשל ליין. ומפרש שאל הפתי תאמר לכו לחמו בלחמי, ועי"כ. "
וכן מפרש מצודות דוד: "לכו לחמו" – אם אין לכם משל עצמיכם, בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני, והוא ענין מליצה לומר: הלא חכמת התורה היא נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת לההוגים בה, וכאלו מכרזת ואומרת: כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד, ואם צפון לבו משכל אני אשכילו דעה".
בקיצור, אומר משה: כל זאת עשה הקדוש ברוך הוא במדבר כדי שתדעו את ה' שנאמר "למען ידעו כי אני ה' אלוקיכם". אומר משה- כל זאת היה עד עכשיו, "עד היום הזה" אבל היום הזה- חזרתם בתשובה!
מפרש רש"י "שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמו שכתוב, "ויתנה אל הכהנים בני לוי", באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו:משה רבנו, אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה, ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה? ויאמרו לנו יום מחר – לא לכם ניתנה, לנו ניתנה! ושמח משה על הדבר, ועל זאת ואמר להם "היום הזה נהיית לעם וגומר".
אומר משה, היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום!
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)