חלוץ הנעל
"ואם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. וקראו לו זקני עירו ודיברו אליו ואמר לא חפצתי לקחתה (דברים כה. ז-ח)
במצוות יבום, מתארת התורה גם את התהליך של החליצה, במידה והיבם לא מעוניין ליבם את אשת אחיו. מעניין לראות שהתורה כותבת שתי לשונות שונים בעלי אותה המשמעות: בעוד שהאישה אומרת "לא אבה יבמי" (ואף התורה קוראת לה לאורך כל הדרך "יבמה") האיש לעומתה מתרץ את מעשיו באומרו "לא חפצתי לקחתה". למה לא נאמר לא חפצתי ליבמה? הרי אם הוא מדבר על אותו המעשה, אשר בגינו יתקשר וירש את אחיו המת, ויקים זרע לאחיו- אזי המילה "יבם" יותר נכונה.
אם נרצה לתרץ את הדבר על שם סופו- שהרי בסוף הוא לא מיבם את אשת אחיו- אזי גם האישה לא הייתה אמורה להקרא "יבמתו" שהרי בסופו של דבר לא יבם אותה! אולי הייתה התורה צריכה לקרוא לה חלוצה? "ועלתה חלוצתו השערה"?
גם ידוע שפרשת חלוץ הנעל צריכה להיאמר בלשון הקודש, ומעומד. כמו שכתוב בתורה: "ועמדה ואמרה" וכן "ועמד ואמר" צריך להגיד את הלשון הזו בדיוק. כיוון שכך, ניתן ללמוד משהו בדיוק זה של התורה!
בעוד שהיבמה מוכנה לעשות את מעשה היבום לשם הקמת זרע לבעלה, ולשם גאולת נשמתו. גם בחליצת הסנדל עושה זאת היבמה לשם גאולת נשמתו של בעלה המנוח. לכן שם יבמה עליה לאורך כל הדרך. מבחינתה היא עושה את מעשה ה"יבום" ממה נפשך הן ביבום והן בחליצה. לעומתה, אחיו של המנוח, לא דואג למנוחת נשמתו של אחיו וגאולתו אלא חושב על עצמו -"לא חפצתי לקחתה". הוא רואה ביבום סוג של נישואים התלוי ברצונו ותאוותיו- לכן עקר את עצמו משם "יבם" – למרות שגם במעשה החליצה גואל הוא את נשמתו של אחיו המת. ברם, לא עושה הוא זאת לשם אחיו אלא לשם עצמו…על מנת להתנתק ממנו. לכן התורה לא קוראת לו בשם "יבם" ולכן גם הוא צריך לעבור הטקס של חליצה משפיל, יורקים בפניו, וקוראים לו בשם חלוץ הנעל, אומרים בפניו "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו"- כי הוא עושה מעשה אשר לא יעשה, והולך נגד דעת התורה!
התורה למעשה רומזת לנו בשמו של היבם את משמעותו הנסתרת. י- בם. י מרמז את שם ה', בם בינהם. ברגע שמבצע היבם את מעשה היבום כפי שצוותה אותו התורה אזי הוא מכניס שם ה' בינו ובין יבמתו, וגואל את נשמת אחיו המנוח, לשם ה'!. ואילו בעודו מסרב לעשות כן, הוא מבצע למעשה ההפך- חולץ, מסיר את שם ה' מביניהם והולך אחר תאוותיו…
ולמה נעל? מכיוון שנועל- סוגר וחותם הוא את האפשרות לשוב ולקחתה כפי שמבואר ברש"י "אשר לא יבנה" מכאן למי שחלץ שלא יחזור וייבם דלא כתיב אשר לא בנה אלא אשר לא יבנה, כיוון שלא בנה- שוב לא יבנה!" ולכן נקרא "חלוץ נעל".
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)