רק לא ירבה לו סוסים
"רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד." (דברים יז. טז)
פסוק זה מפרש למעשה את איסור התורה על המלך להרבות לו סוסים- והוא על מנת שלא ישיב את העם מצרימה. התירוץ שלו עוד יותר לא מובן…וגם למה כתב "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" היה צריך לכתוב: לשוב למקום הזה, או לא תוסיפון לשוב שמה. הרי המקום מצרים כתוב בתחילת הפסוק..
הפירוש המקובל והידוע הוא הפירוש שאסור לשלוח אנשים סוחרים אשר ישבו במצרים ויעסקו במסחר הסוסים. כפי המובא ברמב"ן "כעניין שנאמר בשלמה ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב, וכן היו לו במצרים שאמר 'ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוה סוחרי המלך'. והיו לו שם סוחרים עומדים במצרים קונים הסוסים כולם ושולחים אל אדוניהם כרצונו, ומוכרים האחרים לשאר מלכי הארץ."
אבל ניתן גם להבין את הפסוק בצורה קצת שונה:
כפי שמובא בפסוק שלאחריו "ולא ירבה לו נשים, ולא יסור לבבו" מפרש האבן עזרא: "ולא יסור לבבו כי ילך אחרי תאוותו". יוצא שאיסור ריבוי הנשים הוא משום שלא יסור לבבו. כך בגזרה שווה ניתן להבין לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה."
וכפי שמובא בשם רבי אליהו מזרחי " שלא ישיב את העם מצרימה ה "ו" במקום "ש", שהוא טעם על ההזהרה, לא שהיא אזהרה. וכן שנינו בספרי "כדי הוא להחזיר את העם למצרים", וכמוהו " ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" – שלא יסור לבבו.
וגם הפסוק "והשיבך ה' מצרים באוניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, והתמכרתם שם .." נראה שההזהרה לא תוסיף עוד לראותה מובילה לא עלנו להשבה במשמעות של גלות את כל העם- הפעם באוניות.
לפירוש זה נשאל את השאלות לקמן:
האם בשביל להגיע למצרים צריך סוסים? ומה אם ניתן להגיע עם חמורים, אולי גם תכתוב התורה לא ירבה לו חמורים. ומה לגבנו היום? אולי נאסור רכבים, מטוסים, ואוניות הרי גם איתם ניתן להשיב את העם למצרים…
יש לפרש כי האסור לשוב מצרימה הינו איסור טומאה וטמטום הלב. איסור לטמא את העם בטומאת העמים, אשר הייתה בשיא תקפה בארץ מצרים.
לא מדובר ב"פחד" של התורה כי כל עם ישראל לשוב מצרימה ולכן יש למנוע מכלי תחבורה כזה או אחר להיות מצוי בהיכון מפני הסכנה שעם ישראל ירצה לחזור למצרים ואף יוכל.
למעשה התורה אומרת לנו אל תתערבו בארצות העמים אל תעשו איתם עסקים שיצריכו אתכם לשלוח לשם אנשים שיחיו ביניהם ויהיו זמינים לעסקאות. למה? כי בעשותם כן ילכו בדרכם הרעה וילמדו מעשיהם. לכן שינתה התורה את הדברים ואף האריכה בדבריה והדגישה "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". לא הסתפקה התורה בסיום פסוק וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב שמה. יוצא מדברים אלו שישיבה בארץ מצרים או בחוץ לארץ משפיעה על האדם והנשמה ומשבשת את שיקול-דעתו וזכות חושיו. האדם בניכר נעשה ערל לב, ונמשך אחר תאוותיו. לכן מזהירה התורה את המלך לא להרבות לו סוסים- במילים אחרות- לא להרבות בעסקים חובקי עולם אשר יחייבו אותו לשלוח שליחים "את העם" לחוץ לארץ וילכו "בדרך הזה עוד"- בדרכי הגויים, ובכך ילמדו אנשים אלו ממעשי הגויים אשר התערבבו בהם וביניהם. זה המצב המתוקן של עם ישראל: שכל עם ישראל יושב בארץ ומחובר לאלוקיו. כיום רואים אנו כי הרבה יהודים עדיין מצויים בניכר ולא עולים לארץ. באופן מטאפורי ניתן לומר שמה שמעניין אותם זה כמה כוח סוס יש לרכב שלהם… או שהלכו אחר התאוות אשר השתלטו עליהם, כפי שבוחר הנביא יחזקאל לתאר את החוטאים (יחזקאל כג.כ) " ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם". לכן מזהירה אותנו התורה לא ירבה לו דווקא סוסים אשר מסמלים את התאוות בשיא תוקפם. וכמובן כל ישראל בני מלכים הם…ואם אנחנו בני מלכים אזי גם מוסר זה רלוונטי עבור כל אחד מאיתנו!
(טל יקותיאלי. לעילוי נשמת מו"ר אבי גד בן אסתר ז"ל הכ"מ.)