"ואל השופט"
בעוד שהתחלת הפרשה מתחילה בלשון רבים 'שופטים ושוטרים תתן לך" בהמשך הפרשה ישנו פסוק המדבר בלשון יחיד. "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובן נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז. ח-ט) התחלת הפסוק בלשון רבים, המשך הפסוק "ואל השופט" בלשון יחיד. היה צריך להיות כתוב "ואל השופטים אשר יהיו בימים ההם".
בייחוד שבירושלים יושבת הסנהדרין הגדולה וכאשר יקשה המשפט בכרכים עולים לירושלים לסנהדרין הגדולה. יוצא מכאן שדיוק הלשון דווקא היה אמור להיות בלשון רבים "שופטים" ולא "שופט"… אם כן, למה דווקא כאן, בפסוק זה, משנה התורה את לשונה מלשון רבים המתבקשת ללשון יחיד? ללמדנו כי באמת המשפט הוא משופט העולם, אחד יחיד ומיוחד -הקדוש ברוך הוא, וכל הקרב לדין תורה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שופט אותו! לא יוכל לצאת דבר לא נכון תחת ידו של שופט זה! אומנם, לעיתים נראה בעיני בני אדם כי השופטים טעו בפסיקתם, וכי האמת והצדק לא נעשו- אבל מדובר רק בראייה הצרה של האדם כאן ועכשיו.
לעומתם כאשר המשפט מסור לקדוש ברוך הוא והוא זה אשר מוציא את המשפט- עליו נאמר "הצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" ( דברים לב. ד) הכל מדוייק בתכלית הדיוק והכל לטובה! אשרינו מה טוב חלקנו!
(נשלח ע"י טל יקותיאלי. לעילוי נשמת מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)