"כי תאווה נפשך לאכול בשר"
"כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך כאשר דיבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאווה נפשך לאכול בשר בכל אוות נפשך תאכל בשר" (דברים יב. כ)
רש"י מסביר "למדה התורה דרך ארץ שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידיים ועושר"
וכי איזו דרך ארץ זו להתאוות לבשר? אם התאווה אסורה מה לי עשיר מה לי עני. אם התאווה אינה אסורה למה עני לא יכול לפנטז לאכול בשר? על זה נאמר במשלי(ל. כא-כג) "תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת. תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם. תחת שנואה כי תיבעל ושפחה כי תירש גבירתה." לכל אדם ישנם דברים שצריכים להיות מוקצים לו, בטווח השגתו, וכן דברים אחרים שאינם מוקצים לו, ולמעשה מוקצים ממנו- ולא ייתכן אפילו לפנטז עליהם. כמו שאומרים שאין בין הכפר חושב על בת המלך מכיוון שלא תיתכן אפשרות, ולו הקלושה ביותר, לחיבור ביניהם. מבחינתו היא לא קיימת, היא מחוץ לתחום. וגם ידוע בחוש שככל שהאדם עולה בעושר וברכוש הוא נעשה יותר אנין טעם, הוא מחפש דברים יותר משובחים, יותר נחשבים, ואף יותר יקרים. מסבירה התורה אל תקפוץ מעל לפופיק, אל תתאווה למקום לא לך. אל תתאו לדברים רחוקים ממך -לא זאת דרך ארץ!
לכל אדם יש קשת של אמצעים העומדים לרשותו. יתכן ואמצעים אלו ישתנו ברבות הימים, אבל לעולם צריך הוא לבחור מהאמצעים העומדים לרשותו בכל זמן נתון. לא נאה לו לאדם לחלום ולרצות, קל וחומר לקחת או להשתמש, באמצעים שלא עומדים לרשותו בכל זמן נתון.
מכאן נבדוק את עצמנו לעניין הלוואות שאנו לוקחים בכדי לממן חתונה מפוארת ונוצצת או אירוע חד פעמי הנגמר תוך כמה שעות ומלווה את הזוג הנבוך שנים אחר כך עם חובות. וכן חיים באורח חיים ראוותני שלא מסתדר עם ההכנסה הנוכחית של משק הבית. וכן צריכה לא מפוקחת בתשלומים על חשבון העתיד בשביל לאפשר אורח חיים בזבזני ונהנתי מעבר לגבול אשר קבע ה' שהוא הנכון לנו בזמן הזה.
לסיכום הדרך הנכונה להתנהל מול התאוות היא כדברי חכמים במסכת חולין (פד. ב) "דרש רב עוירא …מהי דכתיב "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט"- לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו. וילבש ויתכסה במה שיש לו. ויכבד את אשתו ובניו יותר ממה שיש לו. שהם תלויים בו והוא תלוי ומי שאמר והיה העולם"
המאכל מרמז את הדברים והתאוות היצרויות אכילה שתייה וגם משגל,שידוע שהאישה נמשלת ללחם ואכילה מרמזת החיבור בן איש לאישה. כפי שמבואר מדברי יוסף "כי אם את הלחם אשר הוא אוכל".
יוצא שבענייני תאווה אלו היצרים צריכים להיות מסופקים פחות ממה שיש לאדם. לתת להם פחות ממה שניתן לספק.
הלבוש מרמז את הכבוד שהיה רבי יוחנן קורא לבגדיו "מכבדותי" (שבת קיג. א) בענייני כבוד לא יבזה את עצמו וינהג בעצמו בדרך השווה למעמדו. זו מעלה קשה ביותר, מכיוון שככל שאדם עולה במעמד ובכבוד תאווה זו מתחזקת ונהיית משמעותית יותר משאר התאוות, יוצא שכאשר נוהג בעצמו לפי כבודו- זו כבר עבודת המידות בשבילו. לכבד את אשתו ובניו יותר ממה שיש לו- כאן אין לו בעיה להפריז מכיוון שבנתינהזו לא שולטת תאווה. מדובר למעשה בנתינה ולא בלקיחה, שהרי אין לו הנאה אמיתית גופנית כמו בשאר התאוות. כשמכבד את בניו ובנותיו ואת אשתו יותר מיכולתו כאן הרשתה לך התורה להפריז -וזוהי דרך ארץ
(טל יקותיאלי. לע"נ מו"ר אבי גד בן אסתר ז"ל הכ"מ)